פרק 170 איך להגביר את הטוב בחיים

Spartan King Agesilaus

מאת Edmund OllierPublication date 1882 - Cassell's illustrated universal history, נחלת הכלל, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=74927360

שלום וברוכים הבאים להסכת על אומנות החיים- הפודקאסט על הפילוסופיה הסטואית. שמי ברק קידר. אני יועץ פילוסופי, מלמד פילוסופיה סטואית. אתם מוזמנים לאתר שלי stoaisrael.com  דרך האתר אפשר לפנות לשיחות ייעוץ אישיות או להירשם לקורס הבא. היום אלווה אתכם לתוך ציטוט שאולי יסייע לכם ולו במעט בנבכי החיים.

בתקופה האחרונה מתארחים אצלי בוגרי הקורסים אחת לחודש לשיח סטואי. בפעם האחרונה דיברנו על אומץ ומידות טובות. לשמחתי השיח תמיד גולש לעוד דברים מעניינים. 

בתחילת המפגש שאלתי את הנוכחים מה זה אומץ לדעתם. ביקשתי תשובות אינטואיטיביות. ממליץ שתחשבו גם אתם לרגע מה זה אומץ לטעמכם.

בינתיים אני אקריא לכם קטע קטן. חלק קטן מספר שאני מניח שרובכם, אם לא כולכם מכירים. 

זה הולך כך:

בְּהַצְלָחָה!הִגִּיעַ הַיּוֹם.אַתָּה יוֹצֵא לִמְקוֹמוֹת נִפְלָאִים!אָז שָׁלוֹם.

עִם רַגְלָיִם בַּנַּעֲלָיִםוְעִם שֵׂכֶל בָּרֹאשׁ -תִּמְצָא אֶת הַדֶּרֶךְ שֶׁלְּךָ,אַל תַּחְשֹׁושׁ.אַתָּה יָכוֹל וְיוֹדֵעַ, מוּכָן וּמְזֻמָּן,וְאַתָּה הוּא זֶה שֶׁיַּחֲלִיט לְאָן.

תִּסְתַּכֵּל בָּרְחוֹבוֹת, מִלְּפָנִים, מֵאָחוֹר.יֵשׁ רְחוֹב שֶׁתַּחֲלִיט: "לֹא כְּדַאי לִי לִבְחֹור."עִם רַגְלָיִם טוֹבוֹת, וְעִם שֵׂכֶל לַחֲשֹׁוב,תִּזָּהֵר לֹא לָלֶכֶת בִּרְחוֹב קְצָת לֹא טוֹב.

אִם בִּכְלָל לֹא תִּמְצָאאַף רְחוֹב שֶׁתֹּאהַב -תַּעֲזֹוב אֶת הָעִירוְתֵצֵא לַמֶּרְחָב.

אֶל שֶׁטַח פָּתוּחַלָאֲוִיר וְלָרוּחַ.

שָׁם קוֹרִים הַדְּבָרִים, שֶׁתֵּדַע לְךָ,לִמְטַיְּלִים עִם רַגְלַיִם וְרֹאשׁ כְּמוֹ שֶׁלְּךָ.

כְּשֶׁיִּקְרֶה הַדָּבָראַל תִּפְחַד. אַל תַּזִּיעַ,תַּמְשִׁיךְ וְתֵלֵךְוְתִרְאֶה שֶׁתַּגִּיעַ.

אִם יוֹצְאִיםמַגִּיעִים לִמְקוֹמוֹת נִפְלָאִים

זה כמובן מתוך הספר של דוקטור סוס "אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים" בתרגום של לאה נאור. 

אני מניח שמי מכם שחשב שאומץ זה לא לפחד, מצא דמיון לדעתו או דעתה בקטע האחרון, כְּשֶׁיִּקְרֶה הַדָּבָר אַל תִּפְחַד. אַל תַּזִּיעַ, תַּמְשִׁיךְ וְתֵלֵךְ וְתִרְאֶה שֶׁתַּגִּיעַ. 

זה סה"כ הגיוני לקשר אומץ עם התגברות על פחד. הסיבה שאני מביא את הקטע הזה, הוא בכלל העיקרון של לצאת לדרך. להתנסות. כי האומץ הוא לא רק להתגבר על הפחד, הוא גם להמשיך וללכת כמו שאומר דוקטור סוס. 

נקשר את זה בעוד דרך. ראיתי קטע סטנדאפ של קומיקאי מפורסם מאוד - ביל בר. הוא ידוע בהיותו ג'ינג'י נרגן. זה מתוך ספיישל שעשה ב 2024. אז היה לו גם מה להגיד עלינו ועל המלחמה בעזה. חוץ מהשאלה שלו "איך מלחמה זה עדיין דבר חוקי ב2024", שאני יכול להתחבר, אני לא מסכים לביקורת שהשמיע, אבל מאחר ואנחנו מדברים על אומץ, אז זה גם מצריך אומץ ממני להקשיב לדעות שונות משלי. בכל אופן.

הוא מתאר שאירוע של חבר שהלך לעולמו, גרם לו לחשוב מחדש על חייו. אין כמו אירוע שכזה לגרום לאנשים לבחון מחדש את ההחלטות שלהם. 

ביל בר מתאר שבעבר היה רב עם אשתו על כל דבר קטן. היו מריבות שהוא לא זוכר בכלל על מה רבו. אז מה הטעם בלריב, אם החיים קצרים. לדבריו הוא הבין שהוא גזל ממנה שנים רבות בנישואים כאלה. ולאחר האירוע, הוא קיבל החלטה ששיפרה את הזוגיות שלהם דרמטית. הוא מתאר שזו התקופה הכי טובה בחיי הנישואין שלו. 

הוא החליט להסכים ולזרום עם מה שהיא מבקשת. הוא אומר, שאחת לחודש, הוא בוחר להסכים לעשות משהו שלא היה מסכים לו בעבר. אני מצאתי שזו נקודה מעניינת מאוד ומתקשרת היטב לעניין האומץ ואסביר. 

אבל עוד הקשר קטן.

הבת הקטנה שלי בכיתה ב'. היא קוראת את סדרת הספרים "הדוד אריה" של ינץ לוי. היא מקריאה ואני מקשיב לה. הרי טבעי שאם בעבר אני הקראתי והיא הקשיבה, עכשיו תורה.  זה חלק מעניין האומץ. היא צריכה להתמודד עם הקריאה. בכל אופן, בספר "דוד אריה במדבר השוויצרי", הדוד אריה מגיע לארץ השוקולד. שם האנשים משוקולד וכל דבר משוקולד. הוא נתקל בעוגת שוקולד ענקית והר קצפת ודובדבן בקצה. כשאף אחד לא באיזור, הוא טועם מהר הקצפת ואוכל את הדובדבן. כאשר הוא נתפס, אוסרים אותו. כי הדובדבן הוא האל שלהם בארץ השוקולד. מלך השוקולד שואל אותו: "אתה התכונת לאכול גם את הר הקצפת הקדוש וגם את האל שלנו. זאת חרפה! זה חילול קודש! מה יש לך להגיד להגנתך?". 

דוד אריה מסביר שמאיפה שהוא הגיע, אוכלים קצפת ודובדבנים וגם שוקולד. " 'דובדבנים אדירים' קראו שרי המלך". הם קושרים אותו לעמוד ליד שולחן המלך. 

המלך החל לאכול, עוף משוקולד, ארז משוקולד ושתה משקה שוקולד. אבל הקינוח, היה אצבעות של בני אדם אמיתיים. זה הקינוח של מלך השוקולד. כמובן, שהכוונה היתה לאכול גם את האצבעות של דוד אריה שאז נזכר שיש לו מלפפון חמוץ בכיס. 

דוד אריה הציע למלך השוקולד לטעום משהו מיוחד. המלך לא הכיר ולא טעם אף פעם מלפפון חמוץ. זה טעם מיוחד. המלך מאוד אהב וחשב שזה טעם גן עדן. המלך אמר: "אני רוצה להודות לדוד אריה שהכיר לי טעמים חדשים והוסיף מעט חמיצות לחיים המתוקים שלי. תודה דוד אריה". 

אז ענה דוד אריה:

"בשמחה מלכי, כשהחיים מתוקים מדי קצת חמיצות עושה טוב על הלב". 

וזו בדיוק הנקודה של למה לנסות מה שביל בר אמר. אחת לחודש (כמובן שלא חייבים לפעול לוחות הזמנים שלו), לנסות משהו שלא ניסינו בעבר. כי גם אם החיים מתוקים מדי, קצת חמיצות עושה טוב על הלב. 

כן, זה קשור לאומץ. להתנסות ולצאת מאזור הנוחות ולשבור תבניות. 

זה הרגע לעבור לסטואים כיוון שאתם בוודאי מתארים לעצמכם שאני לא ממליץ סתם להתנסות. חייבת להיות איזה כוכבית של אתיקה. תוך כדי נעשה הפוגה קלה לעוד רפרנס שעלה לי בראש. 

על האומץ

רעיונות סטואים המבוססים על התפיסה הסוקרטית. בדיאלוג לאכס של אפלטון, סוקרטס דן עם חבריו בנושא של אומץ לב. סוקרטס, כהרגלו בדיונים הפילוסופיים, מערער את תפיסותיהם הראשוניות של המשתתפים, אך הסטואים הוציאו מזה כמה עקרונות.

שני מאפיינים עיקריים מסוקרטס:

• מאפיין ראשון האומץ: הוא לא רק תכונה הבאה לידי ביטוי בקרב או מאבק אלא בהקשרים רבים. למשל; התמודדות עם מחלה או עוני, התמודדות עם הנאות ו\או סבל - כאבים. 

• מאפיין שני אומץ בהיבט של ידע אודות הטוב והרע באופן כללי. 

על בסיס העקרונות הסוקרטיים הללו, האומץ הסטואי אינו בהתאם להקשר ספציפי. גם לא מגדרי. זאת למרות שיכול להיות ביטוי של אומץ נשי למשל בלידה או בפעילות גברית. 

ההגדרה הסטואית: אחדות או עצמאות של המידות הטובות

• האומץ הסטואי הוא היבט של הבנה אתית (ידע) באופן כללי 

• ארבעת המידות הטובות הראשיות, (חוכמה מעשית, אומץ, צדק, מתינות) הם חלקים של ההבנה והידע האתי והם תלויים זה בה. עוד סיבה למה לא רק להתנסות. זה חייב להיות על פי החוכמה המעשית. 

• זנון מגדיר את מידת הצדק כחוכמה במתן לאחרים את המגיע להם. את חלקם. חוכמה בדברים שעניינים בחירה, כמתינות (התשוקות שלנו). חוכמה בדברים המצריכים איתנות כאומץ.  (על פי פלוטרכוס)

• כריסיפוס: נושאי החוכמה ראשית כל, היא שיקול וביצוע מה שראוי להיעשות. שנית, מה על כל אחד לאפשר לאחרים (צדק). מה על כל אחד לבחור (מתינות). מה על כל אחד לסבול - או להתמיד endurance - סיבולת. (אומץ). (על פי סטובאוס).

ההשלכות הנובעות מההגדרה

• אדם לא יכול להיות אמיץ, אלא אם כן, הוא מבדיל בין טוב לרע, לנכון ולא נכון, ראוי ולא ראוי. (חוכמה). ובשל כך, עושה את הבחירה לנכונה וראויה לסבול כאב, או קושי ואתגר. 

• אם אדם לא מבין מה צודק, מה שייך לאחרים ומה חובתו כלפי אחרים, (צדק) לא יוכל להבין למה לסבול או לעשות מאמץ למען אחרים. 

• רק אם השיפוט של אדם נכון, בבחירותיו ותשוקותיו, אז יהיה מתון. 

אז אין מקום לאומץ אינסטינקטיבי גרידא או ברוטלי ולא נשלט

למרות שחלק יכולים להפגין אומץ מיידי בפעולה לא שקולה אבל נכונה על פי המצב בו הוא מצוי. כמו למשל לקפוץ למים להציל אדם טובע. 

עוד נקודה על אומץ. 

אם אני אשאל אתכם מה הדימוי שלכם על ספרטה. העיר מדינה ביוון העתיקה. אני מניח שתגידו שיש לה דימוי של קשיחות, אומץ בקרב, לוחמנות. בטח מי שראה את הסרט "300", המתאר את קרב תרמופילאי. במאבק של היוונים בפרסים הפולשים בראשות חְשְיָארְשָׁ הראשון, מוכר גם בשמו היווני- קסרקסס, הוא למעשה אחשוורוש. בכל אופן פלוטרכוס הפילוסוף היווני מהמאה הראשונה לספירה, אסף כמה אמירות של גיבורי ספרטה שאפשר ללמוד מהם הרבה. למשל של המלך אגסילאוס השני הוא מהתקופה של אפלטון ואריסטו. קצת לפני אלכסנדר מוקדון ונחשב למלך מהולל בגבורתו וחכמתו. הוא למשל ענה ב-שני אופנים שונים לשני אנשים שונים ששאלו את אותה השאלה: למה לספרטה אין חומות? בפעם הראשונה הוא הצביע על האזרחים החמושים של ספרטה ואמר שהם החומות של העיר. ובפעם השניה אמר: "אין צורך לבצר ערים באבנים או בעצים אלא במידותיהם הטובות של התושבים". 

ידוע שכאשר הוא רצה שאנשיו יבצעו משהו מהר, הוא היה מתחיל לעשות בעצמו קודם. כאשר הוא נשאל איזה מידה טובה יותר, גבורה או צדק, הוא ענה שאין ערך לגבורה בלי צדק לצידה. אם יהיו כולם רודפי צדק, לא יהיה עוד צורך בגבורה. אמרתי לכם שיש כוכבית של אתיקה… 

וזו דוגמה טובה לאחדות המידות הטובות. אי אפשר אחת בלי האחרות. אגסילאוס גם אמר שמצביא צריך לגלות גבורה כלפי אויב, נועם הליכות כלפי פקודיו, שיקול דעת בשעות הכרעה. זה גם אדם שנוהג לפי מידות טובות. 

אז הצגתי פה כמה סוגים של אומץ. נעשה סדר ובסוף גם אסכם הכל.

חלוקת משנה של אמוץ

סיבולת, ביטחון, גדלות רוח, עזות לב, חריצות

• סיבולת: ידיעה כשלצידה בחירה נכונה

• ביטחון: ידיעה שכל מה שנפגוש לא יהיה בלתי נסבל או נוראי. או שנכון לפחד ממנו. 

• גדלות רוח: ידיעה אשר עושה אותך בעל יכולת להתעלות מעל אתגרים אנושיים. 

• עזות לב: ידיעה שעושה את אופייך בלתי מנוצח

• חריצות או אהבת עבודה: מוכנות למאמץ. לא להירתע מעבודה קשה. 

השלכות של חלוקת המשנה של אומץ

• הם ביטויים של אחדות המידה הטובה - אומץ וגם ביטוי של מידות טובות ככלל. 

• כך שאדם לא יכול שיהיה לו אחד ממאפייני האומץ אלא אם יש לו את כולם כחלק מאופייו ומידיעתו. 

זה גם אם לא כולם באים לידי ביטוי בכל עת.

האומץ הסטואי, הוא איכות רבת ענפים. אך מאוחדים. 

כך שבבואנו לטפח אומץ, נמצא שיעיל להתאמן על ענף אחד בעודנו יודעים ולוקחים בחשבון את האחדות של כל המידות הטובות. 

אומץ ופחד

• אומץ הוא סוג של ידיעה: אבל אומץ הוא לא רק אינטלקטואלי או רציונלי. זהו מצב של האישיות בכללולתה. מצב שמשפיע על הרגשות והתשוקות. 

• אדם אמיץ אינו חש פחד או "תשוקות אחרות" (דהיינו רגשות לא מושכלים) מאחר והרגשות הללו תלויים בשיפוט שדברים "שליליים" בראש המוות, הם דברים רעים מטבעם. בעוד שעבור הסטואים רק עוול ומידות רעות שלנו הם דברים רעים באמת. דהיינו בורות. 

• "האפשר להכחיש בכל דרך שהיא שלעולם לא יקום איש בעל רוח איתנה, נועזת ונעלה, שאנו מכנים איש אמיץ, אם לא נקבע שהכאב אינו בבחינת רע? כי כשם שמי שתופס את המוות כרע אינו יכול שלא לפחד מפניו, כך אין מי שיזלזל במה שהוא מגדיר כרע או יתעלם ממנו… בעל הרוח הנעלה והאמיצה בז לכל תהפוכות חייו של האדם ומחשיב אותן בפחות משוות פרוטה." קיקרו על תכליות הטוב והרע 3.29

• אומץ כמו המידות הטובות האחרות הוא תכלית שאנחנו לפעול לכיוונה וצריכים להשתפר בה בכל עת. 

נעבור לרפרנס נוסף. 

יש שיר מופתי של לאונרד כהן. הוא עבד על השיר הזה 10 שנים. השיר הוא משנת 1992 והוא מאלבום שנקרא The Future. כל האלבום הוא אפוקליפטי משהו. אבל אני מתייחס לשיר ספציפי שנקרא Anthem המנון. 

אקריא ואתרגם חלק ממנו. 

The birds they sang

At the break of day

Start again

I heard them say

Don't dwell on what

Has passed away

Or what is yet to be

הציפורים שהם שרו

בהנץ היום

התחל שוב

שמעתי אותן אומרות

אל תתעכב על מה

שחלף

או מה שעוד יהיה

תסכימו שזה סטואי ביותר להגיד לא להתעכב על העבר או מה שעוד לא קרה. 

נמשיך:

Yeah, the wars

They will be fought again

The holy dove

She will be caught again

Bought and sold

And bought again

The dove is never free

Ring the bells that still can ring

Forget your perfect offering

There is a crack, a crack in everything

That's how the light gets in

צלצל בפעמונים שעדיין יכולים לצלצל

תשכח מהמנחה המושלמת שלך

יש סדק, סדק בכל דבר

כך האור נכנס פנימה

איזה משפט מופלא: "יש סדק בכל דבר כך האור נכנס פנימה". אני ממליץ לקרוא ולהקשיב לשיר.  

לאונרד כהן לא נהג להסביר את השירה שלו. אבל יש אתר של מעריץ שהצליח להביא קטע שלאונרד כהן אומר:

"העתיד הוא לא תירוץ להתנערות מהאחריות האישית שלך כלפי עצמך וכלפי העבודה שלך ואהבתך. "צלצלו בפעמונים שעדיין יכולים לצלצל": הם מעטים, אבל אתה יכול למצוא אותם.

זה מצב שלא מודה בפתרון של שלמות. זה לא המקום שבו אתה עושה דברים מושלמים, לא בנישואיך, לא בעבודה שלך, ולא שום דבר, לא אהבתך לאלוהים, ולא אהבתך למשפחה או למדינה. העניין לא מושלם.

וגרוע מכך, יש סדק בכל מה שאתה יכול להרכיב: חפצים פיזיים, אובייקטים נפשיים, קונסטרוקציות מכל סוג. אבל שם נכנס האור, ושם נמצאת תחיית המתים ושם השיבה, שם נמצאת החזרה בתשובה. זה עם העימות, עם השבירה של הדברים."

השיר של לאונרד כהן, הוא פוליטי אבל הוא על אומץ. הוא אומר לצלצל בפעמונים שאפשר לצלצל בהם. לעשות מה שאפשר לעשות. והוא נותן סיבה מעולה למה לעשות את זה. כי בכל דבר יש סדק. לא משנה מה זה. דרך הסדקים של כל דבר חודר האור.

זאת אומרת שכל פעולה אמיצה שלנו חייבת להיות כדי להחדיר אור בסדקים. אין מושלם ואין פתרונות מושלמים. אבל חייבים לעשות משהו. 

בשנת 2009 הופיע לאונרד כהן לראשונה בישראל מאז 1985, באצטדיון רמת גן, ותרם את ההכנסות לארגוני שלום ישראלים-פלסטינים. הוא רצה להופיע ברמאללה, אבל קבוצות פלסטיניות החליטו שזה בלתי נסבל מבחינה פוליטית. ובכל זאת הוא התעקש, והקדיש את ההופעה למטרה של "פיוס, סובלנות ושלום", ואת השיר "המנון" לשכולים. בסיום המופע הוא הרים את ידיו, וקרא בעברית את ברכת כהנים לקהל.

היום לאור המלחמה האחרונה, אפשר היה להגיד שהוא תמים. אני לא חולק שהוא היה תמים. אבל אני חושב שבכיוון של תמים כי הכוונה שלו טובה, ללא אינטרס צר, או זדון.

כי בסוף השיר הזה אומר לצלצל בפעמונים שאפשר לצלצל בהם. כי תמיד יש סדקים שאפשר להחדיר בהם אור. 

נחזור לסטואים.

אומץ ויעדיו

💪 אומץ כרוך בשיפוט נכון אודות מה ראוי ובשל כך ראוי לסבול עבורו. ראוי לשאת אותו. אם אלה קשיים או אפילו מוות. על כן אומץ תלוי ב יעדים נכונים. יעדים של לעשות טוב.

💪 "בדרך כלל נפש אמיצה ונעלה מצטיינת במיוחד בשתי תכונות, שאחת מהן היא הזלזול בנסיבות חיצוניות מתוך האמונה שאין דבר הראוי לכך שהאדם יתאווה לו או יבקש להשיגו, אלא אם הוא מוסרי ונאות, וכן אל לו להיכנע לאיש, או להיפעלות הנפש, או להתפוכות הגורל. 

התכונה השניה היא זו, שכאשר רוחך עוצבה כפי שתיארתי קודם, יהיה עליך לעשות מעשים גדולים אך גם מועילים ביותר וקשים ביותר, מייגעים ומלאי סכנות הן לעצם חייך והן לדברים רבים המתייחסים לחייך. ". קיקרו "על החובות" 1.66

בספר הרביעי של " מחשבות לעצמי" כותב לעצמו מרקוס אורליוס: 

"1) כל אימת שהיסוד המנהיג בתוכנו פועל על פי הטבע, ניצב הוא מול האירועים באופן המאפשר לו כל העת להסתגל על נקלה לדברים המעשיים ולמציאות הנתונה. זאת מפני שאין הוא מתמודד עם שום חומר כפי בחירתו שלו, אלא נוקט הסתייגות כלפי כל הנקרה בדרכו; הוא משייך לעצמו את החומר הבא לקראתו, כאש הגוברת על כל המושלך לתוכה; להבת נר הייתה אמנם כבה בשל כך, אך מדורה בורקת חיש מטמיעה את כל הנערם עליה, מאכּלת אותו ובשל כך אף מיתמרות להבותיה ביתר שאת. "

מה אומר פה מרקוס אורליוס. כל עוד, השכל החושב שלנו, הרוח המנהיגה אותנו, פועלת על פי הטבע, היא מתגברת. מה זה אומר, לפי הטבע? לראות את המציאות באופן רציונלי - לפי הלוגוס, החוקיות בטבע ולנהוג על פי העיקרון שבני אדם נועדו לחיות ביחד ולשתף פעולה. 

אז מרקוס אומר, אם נראה דברים בהגיון, נבין גם שכל התמודדות היא עם דברים שלא תלויים בנו. אירועים חיצוניים, ההיסטוריה שלנו, אנשים אחרים ועוד. כלפי כל דבר שנקרה בדרכינו, אנחנו צריכים לראות בזה משהו מחשל. כמו להבה שמתגברת ממה שמושלך לתוכה ולא להבת נר שכבה. 

לכן צריך לצאת למקומות נפלאים. לכן צריך לנסות מלפפון חמוץ ולא רק שוקולד. זו הסיבה למה צריך לנסות דברים שבדרך כלל אנחנו לא מסכימים להם. כמובן, שהם על פי המידות הטובות. הכוונה היא לא להסכים לשדוד בנק, אלא לצאת מתבניות שוקולודיות. 

אנחנו צריכים לעשות מה שאנחנו יכולים לטובה. לצלצל בפעמונים שעדיין יכולים לצלצל זה כמו שאמר מרקוס אורליוס להתמודד עם כל דבר שמושלך להגביר את הלהבה שלנו. להתמודד ולבחור לעשות טוב בכל התמודדות כי בכל דבר יש סדק, סדק בכל דבר כך האור נכנס פנימה. 

אז עד  כאן להפעם. תודה שהאזנתם. נשתמע בפרק הבא אם ירצה הגורל. היו בטוב