138 אימון השריר הסטואי 4

שלום וברוכים הבאים להסכת על אומנות החיים- הפודקאסט על הפילוסופיה הסטואית. שמי ברק קידר. אני יועץ פילוסופי, מלמד פילוסופיה סטואית. אתם מוזמנים לאתר שלי stoaisrael.com  דרך האתר אפשר לפנות לשיחות ייעוץ אישיות או להירשם לקורס הבא. היום אלווה אתכם לתוך ציטוט שאולי יסייע לכם ולו במעט בנבכי החיים. 

במכתב לחברו לוקיליוס (מכתב 20), מבקש סנקה מחברו שיעבוד על עצמו לתקן מידותיו ואז שהמעשים שלו יעידו עליו ולא דברים שהוא אומר. סנקה אומר שיש כאלה שאוהבים להשמיע כדי להיות במרכז העניינים. אבל "פילוסופיה מלמדת לעשות, לא לדבר. היא דורשת שיחיה כל אחד על פי חוקיו, שלא יסטו דבריו מחייו, שיהיה גוון אחד לחייו, בכל מעשיו.". מה שחשוב על פי סנקה בהקשר הזה: "שהמעשים יתאימו למילים והאדם ישווה לעצמו, אחד ולא אחר יהיה תמיד.".

זאת אומרת תמיד לנהוג נכון על מי מה שמאמינים בו. והכוונה כמובן, היא על פי הפילוסופיה. 

המתרגם אהרן קמינקא. טוען שכנראה מרקוס אורליוס למד את מה שאמר סנקה "קנה מידה וקו אחד צריך להיות לך בחיים, ובו תשמש כל ימי חייך". או ששניהם מסתמכים על אותו ציטוט ממקור לא ידוע שאומר שאדם צריך שיהיה לו תפיסת עולם מגובשת על פיה ינהג תמיד בכל סיטואציה. 

מרקוס ניסח את זה כך 11:

"21) "האדם שאין לו מטרה אחת קבועה בחייו, הוא בעצמו אינו יכול להישאר אותו האדם במשך כל חייו." לא די בפתגם זה, אלא אם כן תפרט מה צריך להיות טיבה של אותה מטרה. הרי דברים רבים ומגוונים נחשבים כטובים בעיני הרבים, אך אין תמימות דעים באשר לכולם, מלבד אותם שעניינם טובת הכלל. לפיכך, על האדם להציב לעצמו מטרה חברתית לטובת כלל האזרחים. הן מי שמכוון את כל מאווייו האישיים אל מטרה זו ייצור אחידות בכל מעשיו, ובשל כך הוא עצמו יהיה תמיד אותו אדם".

נסביר. גם מרקוס אורליוס וגם סנקה אומרים למעשה שאנחנו תמיד צריכים לנהוג כמו שראוי על פי החוכמה הפילוסופית. זאת אומרת לחשוב קודם ולנהוג בכל מצב כמו שנכון לנהוג על פי הפילוסופיה. זה אומר, שאנחנו צריכים לא לפעול אוטומטית. אלא לחשוב, להקשיב ולדבר פחות ולעשות יותר. כי יש פה יחס הפוך בין הדיבור למעשים. אם אנחנו ממהרים לדבר אנחנו לא מקשיבים ולא עושים. מרקוס מוסיף מעבר למה שאומר סנקה, שלא רק שתהיה מטרה, אלא על פי המשותף בין בני אדם. כי כל אחד יכול להיות עם דעה מבוססת על העניין שיש לו או לה בחיים. אבל המטרה על פי מרקוס צריכה להיות גם הולמת את הכלל. לא רק פרטית על פי העניין שלנו. 

יש אמירה המיוחסת לאפיקטטוס אבל אין שום הוכחה שאכן הוא אמר את זה וכנראה זה זנון מייסד הסטואה אמר: "יש לנו 2 אוזניים ופה אחד כדי שנקשיב יותר מאשר נדבר". 

מה שכן אמר אפיקטטוס זה:

"המדריך" 33:

"1] למן ההתחלה סגל לעצמך אופי ודרך התנהלות שעל פיהם תנהג הן כאשר אתה לבד עם עצמך והן בחברת אנשים אחרים. שזה דומה למה שאמרו סנקה ומרקוס. אפיקטטוס ממשיך: "[2] ברוב המקרים עליך לשתוק או לומר רק מה שהכרחי, במילים מועטות. אם, לעתים נדירות, הנסיבות דורשות לומר דבר מה, נעשה זאת, אך לא בנוגע למשהו מהדברים הרגילים: לא נדבר על קרבות הגלדיאטורים, על מרוצי המרכבות, על אתלטים, על דברי מאכל ומשקה (ואלה הדברים הנפוצים בכל מקום), ובמיוחד אין לדבר על אנשים — לא להאשימם, להללם או לערוך השוואות ביניהם. [3] אם תוכל, נתב את דבריך ואת דברי חבריך לשיחה ראויה, אך אם במקרה אתה נותר לבד בקרב זרים, היה שקט. .." 

"14] בשיחותיך, הימנע מלהזכיר לרוב את מעשיך שלך וסכנות שנטלת על עצמך יתר על המידה. שהרי לך אולי נעים להיזכר בסכנותיך, אך לא באותה מידה נעים לאחרים להקשיב לדברים אשר קרו אותך. [15] הימנע גם מלעורר צחוק. שהרי מתוך התנהגות זו אתה עשוי להחליק לדרכם של הטיפשים ובו בזמן להפחית את הכבוד שרוכשים לך שכניך. [16] מסוכן גם למעוד ולהשתמש בשפה לא יפה. אם כן, כאשר דבר זה קורה, הוכח את האדם המשתמש בשפה כזו, עד כמה שהנסיבות מאפשרות. " 

כלל הציטוטים הללו מאפיקטטוס אומרים לנו לדבר פחות. 

יש לו אפילו הסבר כשהוא אומר, שכאשר יש דיון פילוסופי, עלינו להיות בשקט שמא נקיא את מה שעדיין לא עיכלנו. כי נכון לנו להקשיב וללמוד יותר מאשר לדבר. 

גם לקאטו החכם הסטואי מייחסים אמירות בהקשר הזה. 

"ראה בזה את המידה הגדולה ביותר לרסן את הלשון." 

או:

"לכל אחד יש את מתנת הדיבור. אבל למעטים יש את מתנת החוכמה.".

מיוחסת לו גם האמירה שאתחיל לדבר כאשר אני בטוח שמה שאגיד, לא עדיף שלא היה נאמר. 

לגבי הציטוט של אפיקטטוס. זה נכון שאולי אין לנו הרבה הזדמנויות לדבר על גלדיאטורים בימינו, אבל אנחנו בהחלט אובססיביים לספורטאים בכל זאת. . . וגם מדברים על שחקנים, וזמרים, וחתונות מלכותיות. זו עוד עדות לכך שאנשים לא השתנו הרבה במשך אלפיים שנה! וכמובן אנחנו מדברים על המסעדה הטרנדית האחרונה שבה ביקרנו, כאילו אלו באמת עניינים בעלי חשיבות. 

אני בטוח שהרבה מכם שמאזינים לי עכשיו שואלים: "אז על מה נדבר. אתה אומר רק מה לא…". נכון, אבל ראשית, אמליץ שקודם תנסו. תאמינו לי שגם אם תנסו לדבר פחות, עדיין תדברו הרבה. בכל אופן הכוונה פה היא לא רק כמותית. כי אנחנו לא חייבים לקחת את מה שאפיקטטוס אומר פה מילולית. שיחות חולין הן משמעותיות ללמידה שלנו והבנת המציאות. אבל כן נכון שנעלה את רמת השיחה שלנו כמו מה שאמרה אלינור רוזוולט: "מוחות גדולים משוחחים על רעיונות, מוחות ממוצעים משוחחים על אירועים, מוחות קטנים משוחחים על אנשים.".

יש כל כך הרבה נושאים חשובים לדבר עליהם, כל כך הרבה נושאי שיחה שישפרו אותנו כאנשים, שיגבירו את המודעות שלנו למה שקורה בעולם ומה אנחנו יכולים לעשות בנידון. זה רק אומר שמבחינה כמותית אפשר להמיר חלק מנושאי השיחה שלנו. 

זה מביא אותנו לכוונה של מרקוס אורליוס כאשר הוא ציטט את סנקה. ונקשר את זה לאפיקטטוס. אנחנו לא  צריכים גם לפרש מילולית את הציווי לשתוק. מוטלת עלינו החובה לעשות את חלקנו בשיח החברתי. לפחות, חלקנו יכולים להשתמש בעצה של לדבר פחות ולהקשיב יותר. זה יעזור לשפר את עצמנו, כי, אולי נלמד משהו, אם רק נפסיק להשמיע כל הזמן - שיחות יהפכו תוססות ומעניינות יותר כאשר קולות שונים משתתפים, במיוחד כאשר ישנם אנשים ממינים שונים, ממוצא ותרבויות שונות. לזה התכוון מרקוס אורליוס שהוא כותב: הרי דברים רבים ומגוונים נחשבים כטובים בעיני הרבים, אך אין תמימות דעים באשר לכולם, מלבד אותם שעניינם טובת הכלל. לפיכך, על האדם להציב לעצמו מטרה חברתית לטובת כלל האזרחים.

בשיחה ברמה מסוימת יש יותר אפשרות ללמידה ושיפור. 

שימו לב במיוחד לחלק האחרון בעצת אפיקטטוס: להימנע מרכילות - מלהאשים, להשוות או אפילו לשבח אנשים. רוב הזמן אנחנו פשוט לא יודעים מספיק על אחרים כדי להגיע לשיפוט לגבי אופיים או מעשיהם. בכל מקרה, מה שאחרים עושים זה עניינם, לא ענייננו. אנחנו צריכים להיות ממוקדים בשיפור עצמנו, כי זה מוקד השליטה שלנו.

נסכם,

אנחנו צריכים לפעול על פי הפילוסופיה שלנו. להיות ממוקדים בחשיבה ובעיקר עשייה ובהתאם דיבור. על מנת שנהיה ממוקדים. אנחנו צריכים לוודא שבסביבה שלנו, אין שיח שגורר אותנו לשטויות ודברים שליליים. לכן עדיף שנקשיב יותר מאשר נדבר בפזיזות. ככה גם נלמד יותר. יש לנו 2 אוזניים ופה אחד שנקשיב כפול ממה שנדבר. הנפש שלנו רגישה ומושפעת. זו הדרך לשמור על נפשנו מהשפעות שליליות. אז, אומר לנו מרקוס, השיח שלנו צריך להיות ברמה של לא טריוויאלית סתמית. אלא כזאת שתשפר אותנו ואת הסביבה שלנו. אני אישית מתאמן לא מעט על לסתום. כי בכל זאת אני אוהב להשמיע. אני לא חייב שתהיה לי דעה. אני לא חייב להשמיע. יטיב לי להקשיב. אם כבר אני משמיע, אז שיהיה עם טעם. 

אז עד  כאן להפעם. תודה שהאזנתם. נשתמע בפרק הבא אם ירצה הגורל. היו בטוב.