שלום וברוכים הבאים להסכת על אומנות החיים- הפודקאסט על הפילוסופיה הסטואית. שמי ברק קידר. אני יועץ פילוסופי, מלמד פילוסופיה סטואית. אתם מוזמנים לאתר שלי stoaisrael.com דרך האתר אפשר לפנות לשיחות ייעוץ אישיות או להירשם לקורס הבא. היום אלווה אתכם לתוך ציטוט שאולי יסייע לכם ולו במעט בנבכי החיים.
למיינדפולנס משמעויות שונות מאוד במסורות ובשיטות פילוסופיות שונות. בסטואיות הכוונה היא לתשומת לב, כמו גם הגעה לשיפוט נכון ולעשות בחירות מושכלות, מכוונות ולא אקראיות. זה ההיפך מפעולה מתוך הרגל או, כביכול, ללא שכל ואקראית. אחד המוטואים הסטואיים, אחרי הכל, הוא hic et nunc, לטינית עבור "כאן ועכשיו", שזה אומר: "שים לב למה שאתה עושה, ממש כאן, ממש עכשיו". זה בעצם לא אומר שעלינו לעצור ולהתלבט לפני כל פעולה, פשוטו כמשמעו, או שלהרגל אין כל משמעות ותפקיד בחיינו. לפעמים אין זמן לעצור, ונדרשת תגובה מהירה.
מאחר ואי אפשר לעצור לחשוב לפני כל פעולה, הסטואים פתחו לעצמם כל מיני תזכורות, משפטים ורעיונות שיזכירו את הדרך הנכונה. לדוגמה hic et nunc, "כאן ועכשיו".
אלה ציטוטים שניתן להשתמש בהם כדי להנחות אותם במצבים כאלה כדי לחסוך את הניתוח של כל מצב ומצב.
אבל, התזכורות והטכניקות השונות, הם כן מבוססים על עקרונות וכללים שכולים ומחושבים. ככה אנחנו יכולים לפתח הרגלים נכונים (מודעים), מבוססי תבונה.
בפרק הראשון ממש של הפודקאסט הזה, דיברתי על כך שהפילוסופיה הסטואית מאפשרת לכם לעבור מלהיות נהג מתלמד לנהג מיומן. זה בדיוק העניין, בתחילת שיעורי הנהיגה, צריך לחשוב על כל פעולה בזמן אמת בעוד שנהג או נהגת מנוסים, כבר לא חושבים על הפעולות שהם עושים.
אז חלק מהתרגול שעושה מרקוס אורליוס בספר "מחשבות לעצמי", נועד בדיוק כדי שנגיב נכון גם אוטומטית לאירועים, בלי תאונות. נגיב מהר ונכון ויעיל. מהר, כן, אבל לא באופן אקראי, מכיוון שהאימון שלנו היה מודע. ככל שנתייעל בתהליך ההחלטות שלנו, ככה החיים שלנו יהיו יותר בזרימה. "האושר הוא זרימה טובה של החיים".
גישה זו מאומתת גם על ידי המדע המודרני. ב "לחשוב מהר לחשוב לאט", דניאל כהנמן מסכם עשרות שנות מחקר שערך יחד עם עמיתו עמוס טברסקי ובו הם מדמיינים שתי "מערכות" של חשיבה במוח שלנו. מערכת 1 מהירה ואינסטינקטיבית (אשר מושפעת מהרגשות שלנו), אבל גם לא מדויקת; מערכת 2 איטית ומכוונת (וגם יותר הגיונית). אדם לא יכול לתפקד היטב על ידי הסתמכות רק על מערכת 1 (הוא היה מקבל הרבה החלטות פזיזות, לא רציונליות) או רק על מערכת 2 (הם יהיו איטיים מדי בתגובה למצבים פתאומיים). אימון סטואי מאזן את שתי המערכות כך שמה שאנו מחליטים שהוא טוב הופך לאוטומטי. ממש כמו נהג רכב טוב ומנוסה.
מרקוס אורליוס, עושה עוד משהו, כדי שהוא יוכל להתנהל עפ"י החשיבה הרציונלית שלו ואקראית. יש לו טכניקה נוספת שהוא משתמש בה לעשות מיינדפולנס. להזכיר לעצמו את הדרך הנכונה לפעול. כדי להסביר על הטכניקה הזאת, נעשה ניסוי קטן. תחזיקו את הטלפון שלכם ביד, או וודאו שיש לכם שעון על היד. תפנו לאדם אקראי ותשאלו אותו מה השעה. אני עשיתי את זה כרגע, שאלתי את ביתי הגדולה, "מה השעה?" היא ענתה לי ואז אמרה: "אבל יש לך שעון גם על היד וגם במחשב עליו אתה מקליד". הנקודה היא, שהיא קודם ענתה לי את השעה.
הפואנטה של הניסוי הקטן, הוא שאנשים נוהגים לענות כששואלים אותם שאלות. לפחות הרוב וכמובן אם אלה לא שאלות שלא נוח להם איתם. אבל אני מציע לכם, את מה שמרקוס עשה, הוא שואל את עצמו. הטכניקה הזאת אפשר להגיד שהיא סוג של מיינדפולנס. התשאול העצמי מונע התנהלות אקראית ומכוון אותנו לחשוב רציונלית. "כאן ועכשיו" hic et nunc.
השאלות צריכות להיות מכוונות לתשובה שתהיה על פי העקרונות הסטואיים.
מרקוס נותן לנו מתווה טוב לסוג השאלות שעלינו לשאול כדי ליצור פעולה מודעת. ברגע שאנו עונים עליהם, עלינו להטמיע את הפעולה בהרגל במגוון מצבים.
דוגמא ראשונה:
"מחשבות לעצמי" ספר 8: "(2) שאל את עצמך לגבי כל מעשה: כיצד קשור העניין אלי? האם אתחרט על כך? בתוך זמן קצר אמות ויאבד הכול. מה עוד אבקש, אם משימתי הנוכחית יאה לברייה תבונית וחברתית, אשר חוק זהה מושל בה ובאל?"
הרעיון הבסיסי הוא לשאול את עצמך: מה המשמעות של מה שאנחנו עומדים לעשות? והאם זה משהו שאנחנו צפויים להתחרט עליו? אם כן, אל תעשו את זה. ככלל השאיפה הסטואית שלא יהיו חרטות. אפשר להגיד שרוב האנשים היו מעדיפים את זה. בטח אלה עם מצפון. אם זה משהו שאני לא אתחרט עליו, אני יכול להפוך אותו להרגל שלי. בגדול, הדברים היחידים שבאמת כדאי לעשות הם אלה הנובעים מהיותנו חיה אינטליגנטית וחברתית, שעבור הסטואים הם המאפיינים המובהקים שמגדירים את האנושות. התחייבו לפעולות שיהיו לכם להרגל שמועילות לאנושות בכלל. כלומר קודם פעולה שלא פוגעת באחרים ורצוי מטיבה עם אחרים ורק אח"כ לטובתינו האישית.
מרקוס אורליוס כותב לעצמו, שהאלים לא תכננו עבורו משהו רע אם הם תכננו משהו ספציפי עבורו. כי למה שיתכננו לו משהו רע? הוא למעשה אומר את זה אפילו הפוך (ספר 6.44), "בוודאי הייתה עצתם לטובה". כלומר התוכנית של האלים תמיד לטובה. אם קרה לי משהו זה פרשנות שלי אם זה טוב או לא. אבל האלים לא יוזמים משהו רע. וגם שהאלים לא עושים משהו באקראי, יש להם תמיד תוכנית. זאת אומרת, שחוקי הטבע הם לא משתנים. הם עקביים, אחרת לא היו חוקי הטבע. כוח הכבידה לא ישתנה עבורי בלבד. אז אין להם עניין לעשות משהו רע ספציפי עבורי. אז אם האלים לא קיבלו החלטות ספציפיות לגבי, אלא רק על הכלל. כלומר על החוקיות בטבע. אז כל מה שקורה, צריך לקבל באהבה. זה הקשר בין אדם לאל אצל מרקוס אורליוס. אז אם האלים מכוונים את המציאות על פי חוק טבע, אז גם אני צריך לכוון את הרציונלי שלי, התואם לחוק הטבע, לכללי לפני הפרטי. כלומר שהפעולות שלי לא יהיו נגד אחרים. נגד הטבע.
לכן בציטוט שפתחנו איתו, הוא כותב לשאול את עצמו בכל פעולה, "אם משימתי הנוכחית יאה לברייה תבונית וחברתית, אשר חוק זהה מושל בה ובאל?"
שימו לב כמה תוכן יש במה שהוא מזכיר לעצמו לשאול לגבי הפעולה שהוא עומד לעשות. אם היא קודם כל תבונית וחברתית. כי האל עצמו, דהיינו הטבע פועל באותה חוקיות שטובה לכולם באותה מידה. חוק זהה לאדם ולאל. במילים אחרות, שכל פעולה שלי, אני אשאל אם היא צודקת. האם היא עושה עוול.
אבל הנקודה בציטוט שפתחנו בו, הוא הטכניקה לשאול את עצמנו שאלות על פי העקרונות הסטואים כדי שנפעיל את המערכת הרציונלית החושבת ונפעל לפי עקרונות נכונים.
יש כמה מקומות בהם מרקוס אורליוס שואל את עצמו שאלות. המטרה שלו היא לגרום לעצמו לחשוב ולא לנהוג באקראיות ולא בתבונה. התשאול מכוון לעקרונות שכליים שהוא מבקש לפעול על פיהם. זה עוזר להתבוננות ולחשיבה ולהפעלה של המערכת התבונית על פני המערכת המהירה יותר ולא רציונלית.
יש עוד מקומות בהם הוא שואל שאלות כאלה:
בספר 5 של "מחשבות לעצמי":11) "לשם מה, אפוא, משתמש אני עתה בנפשי?" שאל עצמך שאלה זו בנוגע לכל עניין ובדוק: מה נמצא כעת ברשותי מתוך אותו חלק הנקרא 'יסוד מושל'? של מי היא הנשמה שבה אני מחזיק כעת — האם זו נשמת ילד, נער, אישה, עריץ, בהמה או חיית טרף?"
מדהים, הוא אומר לעצמו מה היכולת השכלית שלי אומרת? איזה בן אדם אני בפעולה שאני אעשה, עריץ? נער שעושה שטות? קחו את זה לאן שתרצו. אבל העיקרון הוא לפני פעולה או משימה שאני לוקח על עצמי, לשאול האם זה הבן אדם שאני רוצה להיות. איזה סוג בן אדם יעשה את המשימה או הפעולה. כאדם נחמד, קשוח, עצבני, והבנתם את הרעיון.
בספר 10 של "מחשבות לעצמי": "(37) באשר לכל הנעשה בידי פלוני, התרגל ככל האפשר לשאול את עצמך כזאת: "מה היא מטרתו של אדם זה?" אמנם התחל בך ובחן ראשית את עצמך."
כשיש לכם דיון עם מישהו, קודם תשאלו את עצמכם, מה החלק שלי. הרבה אנשים לא מודעים לחלק שלהם במחלוקת. בתרומה שלהם. תחשבו שכאשר מתחיל דיון עם מישהו, לשאול מה המטרה שלו ומה אני עשיתי ומה החלק שלי, יגרום לשיח להיות אחר לגמרי. בטח אם תקחו אחריות על החלק שלכם.
סנקה למשל אומר (על הכעס ספר 3.12), כמה פעמים אדם גורם בעצמו למריבה בגלל חשדות שיש לו, או בגלל שהוא מגזים? אני יודע שזה קרה לי שבדיאבד אמרתי, שסתם הגזמתי. סנקה אומר את זה: "אדם מפליג בערך דברים קלים" זה נכון להגזמה וערך שאנחנו נותנים למשהו. בכל אופן סנקה כותב שאף אחד לא אומר לעצמו "הדבר שאני כועס עליו, אני עשיתיו או יכול הייתי לעשותו". אנשים גם לא שמים לב לכוונות רק לתוצאות של דברים. אנחנו צריכים לשים את עצמנו בנעליים של אחרים ולבחון אם מה שקרה, הוא בטעות, בכוונה, אם גם אני הייתי יכול לעשות טעות כזאת. אז מרקוס אורליוס אומר "...התרגל ככל האפשר לשאול את עצמך כזאת: "מה היא מטרתו של אדם זה?" אמנם התחל בך ובחן ראשית את עצמך."
הוא עושה את מה שסנקה כותב. מבקש לעשות לעצמו כלל לשאול בכל פעם, מה המטרה של מי שעומד מולי ומה החלק שלי בעניין? אולי אני גרם לצד השני להיכנס למגננה? אולי משהו שאמרתי נתפס לא נכון בצד השני? אולי אני מאשים סתם?
מרקוס אורליוס מסיים את הציטוט שפתחנו בו "...בתוך זמן קצר אמות ויאבד הכול. מה עוד אבקש, אם משימתי הנוכחית יאה לברייה תבונית וחברתית, אשר חוק זהה מושל בה ובאל?" זה כדי שנשאל את עצמנו, האם שווה להתעקש על מה שאני עומד לעשות? האם זה משהו הכרחי? נניח ואמות היום, זה הדבר שהייתי רוצה לעשות לפני כן? זו אמירה שצריכה להיות לנגד עינינו וכמובן האם זו פעולה תבונית ונכונה לאדם החי בחברה, האם היא צודקת. האם אני מכוון את מעשי לכאן ועכשיו? או שאני דוחה דברים? ואז בתוך זמן קצר אמות ויאבד הכול. או שאני פועל מתוך מחשבה שאני רוצה לצבור לעצמי שם ומוניטין, והון, אבל בתוך זמן קצר אמות ויאבד הכול.
כמו שהוא כתב בספר השישי של "מחשבות לעצמי": ") אלכּסנדר מַאקֶדוֹן ונהג הפרדים שלו היו שווים בשעת מותם: או שהתמזגו עם אותם הגיונות יצירה אשר ליקום, או שנתפרקו זה גם זה לאטוֹמים". בקיצור אלכסנדר הגדול כובש העולם, נהנה מאותו סוף של נהג הפרדות שלו.
הרעיון הוא לעשות פעולה נכונה עכשיו ולא לחשוב שנכבוש את העולם. הרעיון הוא לכוון את מעשינו נכונה כאן ועכשיו. הציטוט מדבריו של מרקוס אורליוס שאלכסנדר מוקדון ונהג הפרדות שלו קבורים שניהם והתפרקו לאטומים, מזכיר לי את אחד השירים המפורסמים בשפה האנגלית.
שירו של המשורר האנגלי פרסי ביש שלי "אוזימנדיאס", שפורסם לראשונה בשבועון The Examiner ב-11 בינואר 1818.
מי שלא מכיר, אשתו של פרסי ביש שלי, כתבה את הספר פרנקנשטיין- מרי שלי. פרסי כתב את השיר כתחרות בינו לבין חברו המשורר הוראס סמית, שאף הוא כתב שיר שכותרתו "אוזימנדיאס". השם אוזימנדיאס הוא כינויו היווני של מלך מצרים רעמסס השני. בשיר מתואר פסל אדיר הנמצא במדבר, שרק רגליו עומדות במקומן, וראשו שקוע בחול. על בסיס הפסל מופיעה הכתובת: "שְׁמִי אוֹזִימַנְדִּיאָס, מֶלֶךְ הַמְּלָכִים, / שׁוּר, הָאַדִּיר, אֶל פָּּעֳלִי וָגוּר!" זה לפי תרגום עברי אחד, כי יש יותר מאחד. הידידותי יותר בתרגום של דליה אפרת הולך כך:
נוסע מארצות-הקדם לי סיפר:/באמצע המדבר עומדות/שתי רגליי
אבן/עצומות ובודדות./ולצדן/חציו טמון בחול, פרצוף נתוץ,/שחזותו
המקדירה,/העווית-שפתיו, ולעג של שליטה קרה/יעידו כי
פסל-אמן/היטב את אלה הרגשות הבין/וחתומים/בחפצים
הדוממים/ינציחו את היד אשר אותם עיצבה,/הלב אשר הזין.
ועל הכן תופענה השורות:/אני הוא אוזימנדיאס, מלך-המלכים./ ראו
את פעלי, האדירים, והיוואשו!
מחוץ לזאת, דבר שם לא נותר./סביב הענק המתפורר,/צחיחים,
שטוחים, אינסופיים וערירים/לכל מלוא העין משתרעים/חולות מדבר.
השיר הוא משנת 1818 כאשר נפוליאון ניסה להביא את הפסל של רעמסס ממצרים לצרפת. בסוף האנגלים עשו זאת ב 1821 3 שנים אחרי שהשיר יצא.
באנגלית מקורית השיר הולך כך:
I met a traveller from an antique land
Who said: Two vast and trunkless legs of stone
Stand in the desert. Near them, on the sand,
Half sunk, a shattered visage lies, whose frown,
And wrinkled lip, and sneer of cold command,
Tell that its sculptor well those passions read
Which yet survive, stamped on these lifeless things,
The hand that mocked them and the heart that fed:
And on the pedestal these words appear:
"My name is Ozymandias, king of kings:
Look on my works, ye Mighty, and despair!"
Nothing beside remains. Round the decay
Of that colossal wreck, boundless and bare
The lone and level sands stretch far away.
אז המלך הגדול רעמסס, אשר רוצה שנראה את: פעלי, האדירים, והיוואשו!
שנראה את כל מה שבנה וניוואש - או נתייאש. הוא פסל מנותץ במדבר שומם. אז כל מה שהוא עשה ובנה לא רלוונטי בכלל. הוא לא אמר לעצמו "בתוך זמן קצר אמות ויאבד הכול". הוא לא שאל את עצמו "…מה עוד אבקש, אם משימתי הנוכחית יאה לברייה תבונית וחברתית, אשר חוק זהה מושל בה ובאל?".
השיר הזה דרך אגב הוא גם שם פרק בסדרת המופת "שובר שורות". בעונה ה-5 הפרק ה 14. נקרא אוזימנדיאס. ויש ביוטיוב למצוא את הטריילר לפרק הזה כאשר ברקע מקריא בריאן קרנסטון את השיר. מומלץ.
לסיכום,
מיינדפולנס במובן הסטואי, הוא להתבונן ולחשוב לפני הפעולה. על מנת שנוכל להתנהל רציונלית ולא אקראית. להיות נוכחים בכאן ועכשיו. לא להיות תקועים בעבר ולא לתכנן להשתלט על העולם. זה אומר לחשוב האם הפעולה הבאה שלי היא נכונה לעשות. הדוגמאות שהבאתי, מראות מה היא פעולה נכונה לפי מה שמרקוס דיבר עליו. שלא נתחרט על מה שנבחר. שנבחר מתוך מחשבה, איזה בן אדם אני רוצה להיות. האם הפעולה שלי צודקת. על פי מידת הצדק. מה החלק שלי באירועים? מה אני תרמתי להתרחשות?
האם מה שאני עושה כאן ועכשיו הוא משהו שנכון לעשות לאור זה שחיי קצרים? האם מה שאני עושה כאן ועכשיו ישאר איתי אחרי שאמות? או שאהיה פסל במדבר שומם, או קבור ליד נהג הפרדות של אלכסנדר מוקדון? דהיינו מה הערך של השאפתנו שמניעה אותי?
שאילת שאלות מכוונות לרעיונות סטואים, זה יאפשר לי מיינדפולנס במהלך היום, על מנת שאחשוב רציונלית ואשמור על האופי שלי ואעשה בחירות נכונות.
אז עד כאן להפעם. תודה שהאזנתם. נשתמע בפרק הבא אם ירצה הגורל. היו בטוב.
Comments