שלום וברוכים הבאים להסכת על אומנות החיים- הפודקאסט על הפילוסופיה הסטואית. שמי ברק קידר. אני יועץ פילוסופי, מלמד פילוסופיה סטואית. אתם מוזמנים לאתר שלי stoaisrael.com דרך האתר אפשר לפנות לשיחות ייעוץ אישיות או להירשם לקורס הבא. היום אלווה אתכם לתוך ציטוט שאולי יסייע לכם ולו במעט בנבכי החיים.
החלטתי לקחת על עצמי להביא לכם 2 פרקים על נושא מעניין. על מציאת כיוון ודרך בחיים. יש מי שירצה לראות בזה מציאת משמעות. שאל אותי מישהו בקורס האחרון שהעברתי, מה עם למצוא משמעות בחיים? זו שאלה גדולה, שאני לא בטוח שמישהו יכול לענות עליה בוודאות. היא יומרנית לטעמי. למרות שרוב פילוסופיות הקיום האקזיסטנציאליסטים מכוונים לשם. אבל בסוף הפרק השני תהיה איזושהי תשובה לאחר דרך שנעבור ב-2 הפרקים. בפרק הפעם, נעסוק במציאת דרך וכיוון שלפיהם נפעל בחיים. אז אם דיברנו על פילוסופיות קיום ומשמעות, הולם להתחיל עם ויקטור פרנקל.
לעתים קרובות אנשים רואים הקבלות בין הפילוסופיה הסטואית לבין הפילוסופיה הקיומית של הפסיכיאטר האוסטרי ויקטור פרנקל בספר המעולה שלו "אדם מחפש משמעות" (1946). פרנקל אף פעם לא מזכיר את הסטואים, אולי הוא מעולם לא קרא אותם, למרות שהוא מגיע לכמה מסקנות דומות להפליא הנוגעות לחירות אנושית מול מצוקה: הכל יכול להילקח מאדם חוץ מדבר אחד: אחרון החירויות האנושיות - "לבחור את הגישה שלו בכל מערכת נתונה של נסיבות, לבחור את הדרך שלו". שזה סטואי לחלוטין.
פרנקל, חשב על התורה שלו לפני שנכלא באושוויץ. הפילוסופיה האישית שלו הוכיחה את עצמה כדרך להתמודד עם זוועות החיים שם. לאחר המלחמה, כתביו התפרסמו, במיוחד הספר "האדם מחפש משמעות". אנשים רבים מוצאים את הרעיונות שלו מעוררי השראה במיוחד, ומקור למציאת כוח רגשי ומשמעות במצוקה ואתגרי החיים, מכיוון שהם נבחנו בנסיבות הכי קיצוניות שאפשר להעלות על הדעת.
נחזור לפרנקל אחר כך, למרות שהוא לא הנושא העיקרי שלנו היום. נעבור לציטוט מאוד מפורסם:
"החתול רק חייך כשראה את אליס. הוא נראה טוב-מזג, חשבה: ובכל זאת היו לו ציפורניים ארוכות מאוד, והמון שיניים, כך שהיא חשה שיש לנהוג בו בכבוד.
'שונר צ'שר,' היא פתחה בהיסוס, מאחר שלא היתה בטוחה כלל, אם יהיה מרוצה מן הכינוי: אבל החתול רק הרחיב מעט את חיוכו. 'טוב, עד כאן הוא מרוצה,' חשבה אליס, והמשיכה. 'התואיל להגיד לי, בבקשה, באיזו דרך עלי ללכת מכאן?'
'זה תלוי במידה רבה לאן את רוצה להגיע,' אמר החתול.
'לא אכפת לי כל כך לאן -' אמרה אליס.
'אם כך, לא משנה באיזה דרך תלכי' אמר החתול.
'בתנאי שאגיע לאנשהו,' הוסיפה אליס כהסבר.
'בטוח שתגיעי,' אמר החתול, 'אם רק תתמידי בהליכה.'"
זה אולי אחד הקטעים הכי מפורסמים מ"הרפתקאות אליס בארץ הפלאות". והבאתי מהתרגום של רנה ליטוין הוצאת הספריה החדשה.
הציטוט הזה מכניס אותנו לנושא מעניין של משמעות ומטרה בחיים. כשלמדתי לוגותרפיה של ויקטור פרנקל, שאלתי את המרצה, שאלה שהוא לא ידע לענות לי עליה ושנינו הלכנו לחפש תשובה. ויקטור פרנקל דיבר וכתב על מציאת משמעות בחיים ופיתח תורה של תרפיה באמצעות הרוח. השם לוגותרפיה לקוח מיוונית- מהלוגוס. שלדעתי ויקטור פרנקל לקח לעצמו קצת חירות עם המילה. הוא אמנם לא טעה, כי לוגוס זו מילה רבת משמעויות. זו מילה שמתארת הגיון, לימוד, תבונה. גם דיבור ומילה. אבל ויקטור פרנקל השתמש במילה לתאר- משמעות. אני חושב שהוא נטל חירות גדולה מידי עם המילה, כי לרוב לוגוס לא מתייחס למשמעות, למרות שהיא נגזרת ממנו. אבל זו כבר התפלפלות ואני אמנע ממנה. התרפיה שפיתח פרנקל היא עזרה לאנשים לחפש משמעות בחייהם. כמו שאליס חיפשה את הדרך. אבל היא צריכה לדעת לאן היא רוצה ללכת.
כשהתחלתי ללמוד לוגותרפיה, כבר הייתי עמוק בפילוסופיה הסטואית. מצאתי הרבה דמיון. ויקטור פרנקל השתמש בתרגול רוחני המצוי אצל הסטואים. הוא דיבר על נקיטת עמדה מול המציאות כמו הסטואים. השתמש ב כוונה פרדוקסלית כמו בפרק שעשיתי על הנושא. השאלה ששאלתי את המרצה, היא מה ההתייחסות של פרנקל למוסר. אם אני פונה אליו לתרפיה לסייע לי להתמודד עם החיים ולמצוא משמעות, והמשמעות שאני מוצא, היא לעשות חלוקה מחדש של ההון האנושי. לקחת מהעשירים ולחלק לעניים. מעין רובין הוד. או שהמשמעות שאני מוצא בחיי היא לעזוב את המין האנושי ולחיות לבד בטבע, כמו הבחור בסרט ,"INTO THE WILD" שבעברית קיבל את השם "עד קצה העולם". הסרט מבוסס על סיפור אמיתי של כריסטופר מקנדלס, שמתרחק מהחברה. הוא לא רוצה בציפיות של משפחתו והחברה ממנו. הוא לא מקבל את כל חולי החברה. ומחליט להתבודד. גם כשפוגש אנשים בדרך במסע שלו, הוא שומר על ריחוק. עד שמגיע לאלסקה. הוא ממש משמיד את כרטיסי האשראי ותעודות הזהות שלו. תורם כמעט את כל הכסף שיש לו. הוא אפילו לא מגלה למשפחה שלו מה הכוונות שלו. הוא רוצה להיות חופשי מציביליזציה. הוא בונה לו בית מבודד באוטובוס נטוש. בהתחלה, מקנדלס מתחבר לבידוד, ליופיו של הטבע סביבו, ולריגוש של החיים מחוץ לארץ. הוא צד חיות בר עם רובה ציד, קורא ספרים, וכותב יומן, בתיאור מחשבותיו כפי שהוא מכין את עצמו לחיים חדשים בטבע. והסרט עתיר צילומי נופים מרשימים. מגיע שלב שהחיים הופכים לו קשים מאוד, אבל בשל החורף והנהר הקפוא, הוא לא יכול לחזור לחברה. הוא גם מבין שחיי חברה הם חיוניים. אבל הוא כבר מבודד. כשהוא חוזר לאוטובוס, הוא כבר לא יכול לצאת. הוא חלש כי לא אכל, הכל קפוא מסביב ואין אף אדם סביבו לעזרה או חברה. הוא מתבלבל ואוכל בטעות צמח רעיל, ונופל למשכב כתוצאה מכך. גוסס לאט, הוא ממשיך לתעד את התהליך של ההגשמה העצמית שלו ומקבל את גורלו, כפי שהוא מדמיין את משפחתו בפעם האחרונה. הוא כותב מכתב פרידה לעולם וזוחל לתוך שק השינה שלו ומת. שבועיים לאחר מכן, גופתו נמצאת על ידי ציידי איילים. אחותו היא זאת שעל בסיס היומן שלו הביא אלינו את הסיפור. הדבר הטוב שיצא מהסיפור הזה, הוא הסרט ועוד יותר, פסקול מצוין של אדי וודר מלהקת פרל ג'אם.
נחזור לויקטור פרנקל. האם נכון לעשות מה שעשה מקנדלס להתרחק מהמשפחה והחברה כי המשמעות שלו להתרחק מציביליזציה? מוסרית זה נכון? האם יש נכון או לא נכון במשמעות החיים?
המרצה חזר אלי עם תשובה שויקטור פרנקל התבסס על רעיון של ניטשה: "מי שיש לו איזה למה שלמענו יחיה – יוכל לשאת כמעט כל איך." החלק החשוב העיקרי שלקח פרנקל הוא ה"לשאת את האיך". הוא לא התעסק בשאלה האם ה"למען מה" הוא ראוי. הוא לא התייחס לשאלות מוסר כי הוא התעסק בתרפיה של מטופלים. אני לא אהבתי את התשובה הזאת. משתי סיבות. הראשונה, הסטואיות לימדה אותי שאנחנו חיה חברתית ושמה את זה כערך עליון. בשונה מהפילוסופיה הניטשיאנית או אקזיסטנציאליסטי שברובה שמתעסקת באותנטי האישי. למרות שיש כמה עקרונות מוסר באקזיסטנציאליזם. ולמרות שפרנקל התעסק בחלק התרפי. לדעתי נכון לתת יותר דגש למוסר, גם פרנקל יכול היה לעשות זאת כי בכל זאת הוא התעמק בפילוסופיה. בהתעמקות שלי בפרנקל, מצאתי רק התייחסות למדרג של ערכים. אבל גם זה אישי. לכן יש קושי בעיני לענות לאדם שרוצה לעשות טוב ע"י חלוקת הון בין עשירים לעניים שמוצא שזה הייעוד שלו, על פי פילוסופית קיום.
אני עדיין מחבב את הפילוסופיה של פרנקל. אבל מוצא שלסטואיות יש תשובות גם לשאלת 'התואיל להגיד לי, בבקשה, באיזו דרך עלי ללכת מכאן?'.
הציטוט המפורסם מ"אליס בארץ הפלאות" מופיע בספרים רבים לרבות ספרי מדע. כי הוא נוגע בנקודה שבין החלק של המדע שיודע להגיד לך איך ללכת. אבל האם נכון או לא ללכת, זה כבר לפילוסופיה.
רוב האנשים רוצים להפיק את המיטב מהחיים שלהם. רוצים שתהיה להם איזושהי משמעות או הגדרה עצמית. בטח בעידן שלנו שהאינדיבידואליות מאוד חזקה בעיקר בגלל הרשתות החברתיות.
אבל איך מוצאים את הכיוון? אשתדל לתת לכם כיוון, אבל קודם אגיד שיש כמה בעיות במציאת כיוון.
לדוגמה: הימים של רובנו מלאים לחלוטין. מרדף אחרי תוצאות. גידול ילדים. משימות ויעדים. התפקיד הבא בעבודה. למהר כדי לא לאבד זמן. לפעמים, אין לנו יכולת לחפש אפילו כי הכל מוכתב לנו.
בעיה נוספת, חלק יוצאים לפנסיה או שהילדים יוצאים מהבית והם מגלים סוג של ריקנות, כי הרבה עיסוק מתפנה או משתנה להם. והעולם שלהם משתנה ולא היה להם כיוון לפני השינוי.
בעיה שלישית היא FOMO. שנוסחה עוד לפני שנים ע"י סיינפלד, בסדרה האלמותית. הוא נאלץ להזמין את הקומיקאי הלא מוצלח והמאוס עליו, קני בניה ל-2 ארוחות במסעדה. קני אומר לו שהאוכל במסעדת מנדי'ס הוא מעולה. מצד אחד, בטוח שבכל פעם שמגיעים נהנים מהאוכל. אבל בארוחה הבאה, זה הימור, אם יגיעו למנדי'ס, יהנו מהתפריט המוכר. אבל אם ילכו למסעדה אחרת, אולי יהנו ממשהו אחר ולא מוכר, אבל מצד שני לא מובטח שיהיה טוב כמו במנדי'ס.
ככה העיקרון הידוע היום כ FOMO - fear of missing out הפך לנפוץ. זו גם בעיה לאלה המחפשי זוגיות או שנמצאים כבר באחת וחושבים אולי יש מישהו מתאים יותר. הרבה אנשים מאבדים את הדרך והכיוון בגלל המחשבה אולי יש חלופה טובה יותר.
אז לפעמים אנחנו מקווים שמישהו אחר יגיד לנו מה לעשות. אולי פסיכולוג, פילוסוף, גורו, מתקשרים או אפילו חתול צ'שר כמו אליס בארץ הפלאות.
אנחנו לא מבינים שאם אנחנו רוצים להגיע למקום כלשהו, אנחנו צריכים קודם כל לדעת לאן אנחנו רוצים להגיע. זה מצריך להיות עקביים בחזון של החיים שלנו. שתמיד יהיה לנו בראש, איך אנחנו רוצים שהם יראו. אדם צריך לעשות רק דברים שעומדים בקנה אחד עם החזון שלו. או שלה. בזה פרנקל צדק. אדם צריך שהחיים שלו יהיו ברורים לו. אבל לא רק שאין אצל פרנקל מוסר. אין גם אתיקה. ההבחנה שאני עושה פה בין מוסר לאתיקה, היא, שמבחינתי, מוסר, הוא חלק מעקרון הצדק הסטואי. אתיקה, היא דרך חיים. המילה אתיקה במקורה היווני, היא "מנהג" או "נוהג". זאת אומרת, שאנחנו חייבים תמיד להתנהג לפי תפיסת העולם שמנחה אותנו. את זה בדיוק אומר אפיקטטוס.
בפרק 23 בספר ה-3 של "השיחות" אפיקטטוס מתחיל את הפרק כך:
"תחילה אמור לעצמך איזה מין בן אדם רוצה אתה להיות, ואחר-כך כוון כל מעשיך לפי קביעה זו. הרי אנו מוצאים שכל בני האדם נוהגים כך כמעט בכל עיסוקיהם. האתלטים מחליטים תחילה מה הם רוצים להיות, ואחר-כך הם נוהגים בהתאם לזה. אם אדם רוצה להתחרות בריצה רחוקה, הריהו מקבל עליו סדר אכילה, הליכה, עיסוי והתאמנות המתאימים לכך ; אם הוא בוחר בריצה קצרה, הוא משנה את כל ההכנות, ואם הוא רוצה להתחרות בתחרות חמש, השינויים גדולים יותר. וזאת אתה מוצא במקצועות השונים. אם רוצה אתה להיות נגר, עליך לעשות כך וכך, ואם נפח, כך וכך. כל עשייה שאנו עושים, אם אין קנה מידה לפנינו, העשייה תהיה אקראית, ואם נשתמש בקנה מידה בלתי מתאים, הרי ניכשל לחלוטין."
כדי שתוכלו לפעול לפני קנה המידה הנכון. אתם צריכים לשאול את עצמכם האם אתם בכיוון. מה יותר חשוב לכם? להיות עשירים או להיות בשלוות נפש? התשובה אמורה להתוות לכם את הדרך בפעולה הבאה, שרלוונטית כמובן. חשוב לכם יותר להיות אהובים על ידי אחרים, או להצטיין במה שאתם עושים? גם פה התשובה תתן לכם כיוון. להיות מרוכזים בעצמכם, או לעזור לאחרים? נקמניים או סלחניים? ברגע שיש לכם חזון או כיוון שחשוב לכם, התשובות יהיו קלות ויבואו מאליהן. הכיוון אמור להנחות את ההחלטות. זה יביא לכך שלא תנהגו באקראי כמו שאפיקטטוס אומר שיקרה אם לא יהיה לנו קנה מידה נכון. אנחנו גם נהנה מהחיים יותר ונהיה בשליטה יותר בחיים. חלק מהאושר שלנו יבוא מכך שתהיה לנו בהירות בחיים. מה אנחנו עושים ולמה. כך גם נמנע ממקומות שאנחנו לא רוצים להגיע אליהם שפתאום לא נשים לב איך הגענו לשם.
כשאין לנו חזון, אין שום דבר שינחה את חיינו. כשאנחנו לא מצליחים להחליט, האירועים נושאים אותנו למקומות שלא היינו בוחרים להגיע אליהם, ובסופו של דבר אנחנו תוהים איך הגענו לכאן. נסחפנו בחיים. חזון מונע מאיתנו להיסחף בחיים. זה גם עוזר להיפטר מדברים מיותרים בחיים, ובכך לפשט אותם. אנו יכולים להימנע מחוסר מעש ופעילות חסרת תועלת על ידי חזון ברור ועקבי.
סנקה למשל כותב לחברו לוקיליוס במכתב 110: "אז מה אני מעודד אותך לעשות? שום דבר חדש - כי לא למחלות חדשות אנחנו מחפשים תרופות - אלא קודם לכל שאתה בעצמך תראה מה נחוץ, מה מיותר. מה שנחוץ תמצא בכל מקום, מה שמיותר צריך לחפש בכל מאודך ותמיד".
ויקטור פרנקל היה קורה לזה משבר קיומי. לחיפוש הזה באופן מתמיד. אנשים מתמכרים להנאות בשל העדר דרך. גם על זה סנקה מדבר באותו מכתב שציטטתי ממנו קודם.
כשיש לנו כיוון, אנחנו נדע מה לעשות וגם מה לא לעשות. אז אין התמכרות לדברים לא נחוצים. לזה בדיוק מעודד סנקה. לבחון מה נחוץ בהתאם לחזון לכיוון. וכמובן מה מיותר ולא הולם את החזון.
לחלק מהאנשים כן יש כיוון, אבל הם מוסתים ממנו. זה יכול להיות מכמה סיבות וכמה דברים יכולים להסית אותנו מהכיוון שלנו. הכיוון לא עקבי ואז אנחנו סוטים מהדרך שלנו.
מרקוס אורליוס חשב על זה גם. היה לו חשוב להישאר בכיוון הנכון. בספר 2 של "מחשבות לעצמי" הוא כותב:
"(5) בכל שעה תן דעתך והיה נחוש, כיאה לרומאי ולגבר, להשלים את עמל כפיך בדייקנות, בהוד שאינו מעושה, בחדווה, בחופשיות ובצדק. תן לעצמך מנוחה מיצירי הדמיון האחרים. אמת, תשיג את זו המנוחה, אם אך תבצע כל מעשה כאילו היה אחרון מעשיך בימי חלדך — חופשי מכל פיזור דעת, מסטייה מכוונת מן ההִגיון המדריך, חופשי מהעמדת פנים, מאהבה עצמית וממרירות באשר למנת גורלך. רואה אתה מה מעטים הדברים אשר אם יהיו בשליטתו של אדם, יוכל הוא לחיות את חייו בנחת ובקדושה. הן לא ידרשו האלים שום דבר נוסף מאדם המשגיח בכגון אלה".
נפרק את הציטוט ונרכיב מחדש.
ראשית, כל הזמן להיות במודעות ועם נחישות באשר למה שנכון בחיים. לעשות את מה שמוטל עלינו בשמחה, ובצדק כמובן. לא להתפתות לדברים שנראים לנו מרשימים. הוא כותב תן לעצמך מנוחה מיצירי הדמיון האחרים. דהיינו מרקוס אומר לעצמו עזוב אותך מ FOMO ואל תתפתה. ההגיון המדריך - כלומר השכל החושב שלנו שמקבל החלטות, צריך להיות מודע לכיוון שאנחנו הולכים בו בלי להיכנע לתשוקות. בלי העמדת פנים- כלומר להיות כנים. כי אחרת, זה מסית אותנו מהעיקר. בלי אהבה עצמית , כלומר בלי יהירות. כי גם זה מסית. אולי החלק החשוב בעיני בציטוט של מרקוס אורליוס הוא לא להיות עם מרירות בשל הקלפים שחולקו לנו. כי אפילו האמירה של ניטשה "מי שיש לו איזה למה שלמענו יחיה – יוכל לשאת כמעט כל איך." חייב קודם לקבל שזה הגורל לפני שיכול לשאת אותו. זה בדיוק מה שמרקוס אומר שמעטים הדברים החיצוניים לנו שבשליטתנו, אבל אנחנו יכולים לחיות בנחת אם לא נתלונן עליהם ונבחר לעשות מה שנכון לנו על פי כיוון ברור.
כשיש לכם חזון ברור ועקבי, החיים שלכם נעשים פשוטים יותר. בכל פעם שאתם צריכים להחליט על משהו חשוב, אתם לא מתייסרים מזה במשך זמן רב, ומתקרבנים ובסופו של דבר גורמים לזה שהמקרה והאקראיות מחליטים בשבילכם. במקום זאת, אתם מחליטים בקלות על סמך החזון שלכם.
נחזור רגע למה שאמר אפיקטטוס. "תחילה אמור לעצמך איזה מין בן אדם רוצה אתה להיות, ואחר-כך כוון כל מעשיך לפי קביעה זו".
כי כיוון בחיים זה חשוב אבל חייבים לפעול על פיו בכל עת בכל הזדמנות. כי אפיקטטוס אומר כוון כל מעשיך לפי קביעה זו.
אנחנו צריכים לדעת מי אנחנו. איזה סוג בני אדם אנחנו רוצים להיות. וזה חייב להיות מתמיד ועקבי. כל יום מציב בפנינו הזדמנויות רבות להתנהג לפי מי שאנחנו רוצים להיות.
נקודה חשובה. אנחנו צריכים לבנות לעצמנו הרגל שבכל דבר גם הכי טריוויאלי, נפעל לפי הכיוון, החזון - האדם שאנחנו רוצים להיות. גם בדברים הקטנים ולכאורה לא משמעותיים. כאשר אנו פועלים בעקביות כזו, הפעולה על פי הכיוון שלנו הופכת לטבע שני. זה ממש חיווט מחדש של המוח. ככה אנחנו בונים את עצמנו נכון.
המורה של אפיקטטוס- מוסוניוס רופוס אמר שאדם שהפעיל ואימן את המוח שלו להיות חזק, משיג תוצאות הרבה יותר גדולות באמצעות המאמצים האינטלקטואליים שלו מאשר מי שלא אימן או פיתח את כוחותיו הנפשיים.
זה גורם לזה שאנחנו לא מפקפקים בעצמנו. כי יש לנו ביטחון בשל הכיוון שלנו.
זה כל מה שאנחנו צריכים לעשות כדי לעבור את החיים ללא חרטה, בביטחון ובקלות: יש לנו חזון, להפוך אותו לעקבי ולפעול לפיו.
נסיים באחד הציטוטים האהובים עלי מסנקה. במכתב 71:
"קשת הרוצה לירות חץ צריך לדעת במה הוא מבקש לקלוע ואז לדרוך בידו את הקשת ולכוונה. העצות שלנו טועות, כי אין להן כיוון. למי שאינו יודע לאיזה נמל לפנות, שום רוח אינה טובה. בהכרח רב כוחו של המקרה בחיינו, כי אנחנו חיים תחת שלטון המקרה."
ונחזור על דברי אפיקטטוס:
"תחילה אמור לעצמך איזה מין בן אדם רוצה אתה להיות, ואחר-כך כוון כל מעשיך לפי קביעה זו".
אז עד כאן להפעם. תודה שהאזנתם. נשתמע בפרק הבא אם ירצה הגורל. היו בטוב.
Comments