שלום וברוכים הבאים להסכת על אומנות החיים- הפודקאסט על הפילוסופיה הסטואית. שמי ברק קידר. אני יועץ פילוסופי, מלמד פילוסופיה סטואית. אתם מוזמנים לאתר שלי stoaisrael.com דרך האתר אפשר לפנות לשיחות ייעוץ אישיות או להירשם לקורס הבא. היום אלווה אתכם לתוך ציטוט שאולי יסייע לכם ולו במעט בנבכי החיים.
מה דעתכם על המשפט "חייב אדם להישאר נאמן להחלטותיו"? תחשבו על זה רגע. האם אתם נאמנים להחלטות שלכם? האם לגיטימי שאדם מחליט ואז משנה דעתו.
אספר לכם בינתיים על מקרה שקרה לי השבוע ונחזור למשפט הזה מאוחר יותר.
השבוע יצא לי לשוחח עם מישהו. נקרא לו ג'קי. איש מצליח בעיסוקו. אינטליגנטי. ג'קי התמרמר ולא הצליח להשתחרר מתאוריה שהיתה לו. הוא אמר לי, "אין לי הוכחה אבל אין כל ספק שזה ככה". הוא טען שמישהי שנקרא לה סנדרה עשתה לו תרגיל מסריח. לדברי ג'קי, סנדרה ביקשה ממנו משהו וגם היתה קצת אסרטיבית איתו אבל הוא נעתר. כדי להיענות לבקשתה, הוא עיכב סיכום שהיה לו עם מישהו אחר וזה גרם שאותו אדם יחזור בו מהסיכום שהיה להם. ג'קי בטוח שסנדרה פנתה אליו כדי לעכב אותו ולסקל לו את הקשר עם אותו אדם שחזר בו מהסיכום והיא עזרה לו להתחמק מהסיכום. כאילו הם עשו יד אחת נגדו. אין לג'קי כל הוכחה שסנדרה אפילו מכירה את האיש שהוא מדבר עליו, אז איך היא בכוונה גרמה לנתק ביניהם? למה שתעשה את זה. אני בטוח שהתיאוריה שלו לא נכונה. והוספתי שסביר שהכל הצטרפות מקרים. כי הוא מבסס את התאוריה על סמיכות בלבד. ניסיתי להסביר שאין קשר בינה לבין האיש שחזר בו מסיכום איתו. אבל הוא התעקש. אמרתי לו שהשב"כ לא רצח את רבין וה-FBI לא רצח את קנדי. חשבתי שבכך הוא יבין שהוא על סף הקונספירציה עם האשמה המוזרה כלפי סנדרה. הוא באמת הרחיק לכת בתאוריה שלו והערכתי שזה נובע מכך שלא היה לו נוח עם הבקשה של סנדרה. הוא הרגיש עם הגב לקיר בשל האסרטיביות שלה. אי אפשר היה לשכנע אותו אחרת. הוא בטוח שסנדרה סיקלה לו ביד אחת עם האיש שחזר בו מהסיכום. איכשהו ההגיון לפעמים לא עובד וגם אנשים אינטליגנטיים מתעקשים על דברים לא נכונים. ג'קי וסנדרה לא בקשר. ג'קי איבד את הקשר עם האיש שאני בכלל לא מכיר ולא יודע למה ג'קי כל כך נחוש שיש בינו לבין סנדרה קונספירציה נגדו. הטלנובלה הזאת פשוט דועכת, אין טעם לעונה נוספת.
אבל, לפחות נולד מזה פרק פודקאסט.
לפני שנגיע לעיקר אני רוצה לספר לכם על בעייה שקיימת ברשת שאתם בוודאי מכירים אבל חשוב לי להמחיש איך היא באה לידי ביטוי ספציפית עם כל החומר על הפילוסופיה הסטואית שרץ ברשת. זה יתרום לנו לפרק.
קראתי ציטוט של אפיקטטוס באיזה פוסט. החלטתי ללכת ולבדוק את הציטוט. מאתגר במיוחד למצוא מקור של ציטוטים שכמובן לא מציינים את המראה מקום שלהם והם באנגלית. הקושי נובע, מכמה סיבות. פעמים רבות יש פערי תרגום ומהדורות מהם לקוח הציטוט. לפעמים הציטוט הוא מאוד חופשי. כלומר מאוד לא מדויק ודומה לעקרון סטואי. ומצאתי הרבה כאלה ברשת. בעיקר אם הציטוט נשמע טוב ואז מפיצים אותו לרוב.
אולי בגלגול אחר, הייתי יכול להיות בודק עובדות. אבל לא!
בכל אופן הציטוט הולך כך:
“Freedom is the only worthy goal in life. It is won by disregarding things that lie beyond our control.”
ובעברית: "חופש הוא המטרה הראויה היחידה בחיים. היא מושגת על ידי התעלמות מדברים שנמצאים מעבר לשליטתנו."
אז שאלתי את ה-AI של גוגל - ג'ימיני אם הוא יודע לאתר את מקור הציטוט. אבל זה הכי גרוע כי פעמים רבות בינה מלאכותית נתנה לי תשובה שאחר כך בדקתי והיא היתה לא נכונה לחלוטין ואז חזרתי "לבינה" והיא עונה: "צודק, סליחה טעיתי". אם לא הייתי בודק, הייתי מקבל מה שאמרה הבינה המלאכותית. בכל זאת בינה. אני מניח שחלק מהסיבות לכך, זה מה שאמרתי קודם שלציטוטים ממקורות ישנים יש כמה תרגומים בכמה שפות וכמה מהדורות. ואנשים מפרסמים ציטוטים לא נכונים והבינה המלאכותית לא בודקת. אז גם על ה-AI אי אפשר לסמוך.
בכל אופן, לא אלאה אתכם בחיפושי אחר האמת. אבל כן הגעתי לציטוט קרוב יחסית. לפניכן רק אגיד, שהציטוט הלא מדויק, הוא קרוב יחסית למה שאפיקטטוס אמר וזה בהחלט ברוח הסטואיות, למראית עין לפחות. משהו היה לי מוזר בציטוט. לא היה נראה לי שאפיקטטוס היה אומר שחופש הוא המטרה הראויה היחידה בחיים. זה יותר מידי נחרץ. וגם למה שאפיקטטוס יגיד שזו המטרה הראויה היחידה בחיים? אפיקטטוס דיבר לא מעט על חופש השיפוט שלנו אבל הרי הסטואיות היא יותר מכך, היא בראש ובראשונה פילוסופיה שמדברת על לחיות על פי הטבע. כלומר באמצעות ההגיון הרציונלי שלנו, לפעול על פי צו הטבע שאומר שאנחנו חיה חברתית. זו פילוסופיה חברתית שמדברת על קוסמופוליטיות, על היותנו חיים בקהילה. אז להיות חופשי זו בהחלט מטרה נכונה אבל לא המטרה הראויה היחידה. בנוסף, אפיקטטוס לא היה אומר שכדי להשיג חופש, צריך להתעלם מדברים שלא בשליטתנו. זה פשוט לא נכון. הסטואים לא מתעלמים מכלום. הסטואים מבחינים בין מה שבשליטה שלנו לבין מה שלא. פועלים על פי מה שבשליטה שלנו. אפיקטטוס אומר "במדריך" שמה שבשליטתנו הוא חופשי. אבל "אם תחשיב כחופשי את מה שהוא משועבד מטבעו…אז יעמדו בדרכך מכשולים, תסבול, תהיה טרוד ותאשים…". הוא לא אומר בשום מקום תתעלם. הוא אומר אל תחשיב כשלך מה שלא.
אז מה כן הוא אמר שקרוב לזה?
בספר השיחות השני בפרק 5 אפיקטטוס מצוטט כאומר שהדברים החומריים לא מעלים ולא מורידים. כלומר הם לא טובים ולא רעים אלא השימוש שאנחנו עושים בהם. זה בטח לא התעלמות ולא הדבר היחיד שמהווה מטרה ראויה. ואז הוא אומר: "העניין העיקרי בחיים: הבדל בין דברים, הפרד ביניהם ואמור: 'הדברים החיצוניים אינם ברשותי רצוני החופשי ברשותי הוא. היכן אבקש את הטוב ואת הרע? בתוכי אני, בדברים שהם שלי'. כלפי דברים שאינם שלך, אל תשתמש לעולם במילים: טוב, רע, מועיל, מזיק, או במילים כיוצא באלה".
קצת שונה מהציטוט הלא נכון. אבל אולי זה המקור לשיבוש בגלל שהוא אמר "העניין העיקרי בחיים…".
מה שחשוב הוא העיקרון של להבחין איפה נמצא החופש שלי. מה באמת טוב ומה באמת רע, לפעול נכון על פי מה שבשליטתי ולא להחשיב כשלנו מה שהוא לא.
כל העניין הזה מתקשר לאופן השיפוט שלנו. לוודא שהוא נכון, לוודא שהוא חופשי.
דבר נוסף הקשור בשמירה על עצמנו כחופשיים, זה לא להיות משועבדים לתיאוריה לא נכונה כמו ג'קי שלא מצליח להשתחרר מתחושה ובונה עליה תאוריות.
בני אדם חושבים בצורה של סיבה ותוצאה. זה טבעי. אבל לעיתים, אנחנו הולכים אחורה מתוצאה ובונים סיבות לא נכונות לאותה תוצאה כי זה עונה לנו על איזשהו צורך. זה לדעתי מה שעשה ג'קי. הוא לא אהב שמישהו חזר בו מסיכום איתו. הוא חשב שזה בשליטתו שהדברים יסתדרו ומשהם השתבשו לו, הוא חיפש אשמים. הלך אחורה במחשבה, מה גרם למה והלך הכי קרוב שיכול היה בנסיבות. אבל זה רק בגלל שהוא חשב שהכל בשליטתו.
זה תחום אימון שלם שאפיקטטוס מדבר עליו, תחום השיפוט וההסכמה. (השיחות 3.2), אפיקטטוס אומר שזה אימון "בהימנעות מתעייה ופזיזות בדעות, ובדרך כלל במתן הסכמה". במתן הסכמה הוא מתכוון לקבל מידע או רושם כלשהו מן המציאות ולהחליט שזו האמת. להחליט שהרושם אמיתי. זה אמור "להקנות לאדם הרגשת ביטחון בדברים… עד כדי כך, שאפילו במצב של שינה, של שכרות או של מרה שחורה לא יבוא עליו באורח פתאום רושם שלא נבחן כראוי". כלומר אנחנו צריכים לבחון את הרשמים שלנו, לפני שאנחנו מחליטים שהם אמת.
נעשה רגע הפוגה ונעבור לתקופת זמן מודרנית יותר ואח"כ נחזור לאפיקטטוס. אני רוצה לתאר לכם 2 מחקרים. אבל בקשה קטנה קודם. מי שהגיע עד פה, אני מבקש לא לעצור עד לאחר שאסיים לתאר את המחקר הראשון לפחות, כי בסופו יש פרט מידע מאוד חשוב ואני לא רוצה שתעצרו באמצע תיאור המחקר מבלי שיהיה בידכם המידע שאתאר בסופו. זה לא יהיה ארוך, אז אנא תזרמו איתי.
המחקרים הם על קופים. מה שבאופן עקרוני אני מתנגד לו… המחקר הראשון נקרא ניסוי 5 הקופים.
המחקר היה נפוץ וידוע לפני כמה שנים, ואולי שמעתם עליו. הוא נקרא "ניסוי סולם הקופים", לפעמים הוא נקרא "ניסוי חמשת הקופים".
למקרה שלא שמעתם על זה, הנה תקציר קצר שלו:
קבוצה של חוקרים הכניסו חמישה קופים לחדר ובו סולם במרכז ובננה על הסולם. לא עובר זמן רב עד שאחד הקופים מנסה לטפס כדי לאכול את הבננה, אבל ברגע שזה קורה, אחד מהחוקרים נכנס ומשפריץ על כל הקופים מים קרים כקרח מצינור.
אם כל קוף אחר מנסה את מזלו בטיפוס לכיוון הבננה אותו דבר קורה וממשיך לקרות עד שכל הקופים מסרבים לטפס כדי לאכול את הבננה.
בשלב זה, החוקרים מחליפים קוף רטוב עם קוף יבש שאין לו מושג מה קורה בחדר והוא כנראה תוהה למה כולם כל כך רטובים וכועסים.
הקוף התמים החדש בחדר מזהה את הבננה ומנסה לטפס לכיוונה, אבל במקום שהחוקר ישפריץ מים, ארבעת הקופים הרטובים האחרים מונעים מהקוף התמים והחדש בחדר לטפס על הסולם. הרי הם לא רוצים שישפריצו עליהם שוב.
בזה אחר זה מוחלפים שאר הקופים הרטובים בקופים יבשים וכל אחד מנסה לטפס על הסולם לכיוון הבננה רק כדי להיעצר באלימות על ידי שאר הקופים. בסופו של דבר זה מגיע לנקודה שבה לא נשאר קוף רטוב ורק קופים יבשים נמצאים בחדר. עם זאת, הם עדיין לא ינסו לטפס לכיוון הבננה מתוך מחשבה שמשהו רע יקרה אם כן.
לכאורה מסקנת החוקרים אומרת ש: "אם הקופים היו יכולים לדבר הם היו אומרים שהנימוק שלהם למניעת כל מי שניסה לעלות בסולם הוא 'כי ככה זה נעשה תמיד'".
בכל פעם שמצאתי את הסיפור הזה מסופר או נכתב באינטרנט, מספר הסיפורים אומר לנו שזה ניסוי ממשי בהתנהגות אנושית באמצעות קופים. זה אומר לנו שאנחנו לא פתוחים לשינוי או לנסות דברים חדשים כי אנחנו מפחדים ממשהו.
גם אני בעבר הרחוק לפני שנים שיתפתי את הסיפור על 5 הקופים. עם אותה כוונה של כל מי ששיתף אותו, לומר שאנחנו צריכים להיות פתוחים לשינויים ולבחון את ההרגלים שלנו. אולי הם לא רלוונטיים כבר ואנחנו עושים דברים רק כי ככה תמיד עשינו אותם. זה היה לפני שנים, טרם התעמקתי בפילוסופיה סטואית. נכון להיום כשנזכרתי במחקר. החלטתי לבדוק.
ומסתבר, שזה רק סיפור. אין מחקר כזה. הכל בדיה. הוא לא נכון. לכן ביקשתי שתחכו רגע לסוף תיאור "המחקר", כדי שאוכל מצד אחד להמחיש את זה שהוא הגיוני ומצד שני להגיד, הוא לא נכון, תוודאו שאתם לא משתפים אותו בלי הסתייגות לגבי האותנטיות של הסיפור. בכל זאת, אני לא רוצה להיות מפיץ כזבים.
רק כדי להשלים את התמונה, אספר לכם על המחקר הנכון שכנראה היווה השראה לבדיה.
המחקר (שכאמור אולי נתן את ההשראה לגרסה עם הסולם) שהופץ ב-1967 בשם:
“Cultural Acquisition of A Specific Learned Response Among Rhesus Monkeys”
"רכישה תרבותית של תגובה נלמדת ספציפית בקרב קופי רזוס". רק השם יכול לרמז למה מישהו החליט לפשט את העניין והמציא מחקר של 5 קופים וסולם.
חוקר הניסוי האמיתי, ג.ר. גורדון הכניס קופים לכלוב עם פריט מסוים וגרם להם לחשוש ממנו על ידי פגיעה בהם עם משב אוויר חזק. ברגע שהפחד מהפריט הושרש בקופים, הוכנס קוף תמים חדש לכלוב.
נחשו מה קרה כשהקוף התמים ניסה לגעת בפריט? אם חשבתם שהקופים המפוחדים תקפו אותו כמו בגרסה עם הסולם והבננה, אז לא. הדבר הגרוע ביותר שקרה היה הקוף המפוחד משך את הקוף התמים וזה קרה רק פעם אחת.
ב-3 הפעמים האחרות שהניסוי נערך, הקופים המבוהלים פשוט נתנו מבטים מפוחדים לעבר הקופים התמימים. כשהקופים התמימים אכן נגעו בפריט, היו למעשה שני מקרים של קוף מפוחד שאיבד את הפחד והצטרף אליהם.
זה בעצם ההפך ממה שניסוי חמשת הקופים הממוצא ניסה להוכיח.
מה זה בעצם אומר?
כלום!
זה אומר שאנחנו מתעקשים על דברים לא נכונים, כמו ניסוי שלא היה. גם הגיוני שאנחנו לעיתים מתנהלים לא מתוך שיפוט נכון כמו שאפיקטטוס מציע לנו ואז אנחנו לא חופשיים.
למי או למה לדעתכם חברי ג'קי משועבד? כי אם תחשבו על זה, ברגע שהוא המציא תאוריית קונספירציה כדי להסביר משהו שלא הצליח לו, הוא למעשה התעקש על משהו לא נכון והאשים כי הוא לא היה חופשי בשיפוט שלו. הוא החשיב כשלו תוצאות שלא תלויות בו.
נחזור לאפיקטטוס, לפרק 15 בספר השיחות השני.
הפרק נקרא: "נגד אותם שדבקים בדעות שקיבלו". שזה כמו ניסוי חמשת הקופים. אני דבק בו בעקשנות…
מה שיפה בפתיחה של הפרק הזה, זה שאפיקטטוס אומר שיש אנשים ששומעים שאדם צריך להיות יציב בבחירה חופשית כי זה הדבר היחיד בנו שלא נתון לכפייה ולא תלוי באחרים ולכן הדבר היחיד החופשי אצלנו וכל הדברים החיצוניים משועבדים ותלויים באחרים. אז אנשים הללו, מדמיינים לעצמם שלאחר שהם החליטו שדעה מסוימת נכונה, הם דבקים בה בלי סטייה וערעור.
אבל אפיקטטוס אומר לנו שקודם אנחנו צריכים לוודא כי הדעה נכונה ומוצקה היא.
אפיקטטוס כבר בעת בה לימד, לפני 2,000 שנה, אמר שצריך להבין נכון. כמו שהציטוט שהתחלתי איתו את הפרק, נשמע נכון, אבל בעצם חוטא לתפיסה הסטואית בצורה משמעותית. כי אם החופש הוא המטרה הראויה היחידה, אנחנו נתעלם מדברים חשובים מוסריים. אם נניח שהחופש מגיע רק מהתעלמות מדברים חיצוניים כמו שנאמר בציטוט, אנחנו נפספס בענק. אפיקטטוס מביא דוגמא לאדם שלא הבין נכון את שאמר לגבי בחינת הרשמים שלנו לפני שאנחנו נחרצים בדעות שלנו. אפיקטטוס תאר שאחד מידידיו החליט בלי סיבה מוצדקת, לגווע ברעב. לאחר 3 ימי צום, אפיקטטוס שמע על כך וניגש אליו להבין מה קורה.
האיש אמר: "החלטתי".
אפיקטטוס ניסה ואמר לו, תגיד אבל מה הביא אותך להחליט ככה, כי אם ההחלטה שלך נכונה, נעזור לך לצאת מהעולם הזה אם זה מה שאתה רוצה. אבל אם ההחלטה לא סבירה. תחזור בך. אבל האיש בנחרצות אומר "חייב אדם להישאר נאמן להחלטותיו".
אז אפיקטטוס אומר, לא כל החלטה. רק ההחלטות הנכונות. אפיקטטוס שואל את ידידו: "כלום אינך רוצה להניח מלכתחילה יסוד מוצק - כלומר לבדוק את החלטתך אם נכונה היא או לא, ועל יסוד זה תבסס אחר כך את יציבותך ואת החלטתך המוצקה?".
אם היסודות רקובים, ותמשיך להעמיס עליהם עוד ועוד חומרי בניין, לא תצליח לבנות אפילו בית קטן כי ככל שתעמיס, תתקרב התמוטטות המבנה.
אפיקטטוס מנסה בעוד דרך. הוא אומר לידידו, שבלי כל סיבה הגיונית, הוא מקפח את חייו של אדם יקר וקרוב, "אזרח מדינתנו הגדולה והקטנה". בכך מתכוון אפיקטטוס לאזרח רומא זו מדינתנו הקטנה ואזרח היקום כולו. כלומר הטבע שם את האיש הזה במקום בו הוא נולד. שרשרת סיבות ותוצאות הביאה אותו להיכן שהוא. הוא הכרחי במציאות. אז אפיקטטוס אומר לו: "ויתר על כן, באותה שעה שאתה רוצח נפש ומאבד אדם חף מפשע, עודך אומר: 'אדם צריך להישאר נאמן להחלטותיו'. ואילו עלה אי פעם על דעתך להרוג אותי, ההיית סבור שמוטל עליך לקיים החלטתך?"
אפיקטטוס בקושי הצליח לשכנע את ידידו. אבל הוא אמר שיש כאלה שאי אפשר לשנות את דעתם. הם עומדים בתוקף על דעות כוזבות. אפיקטטוס אומר: "ישמרני האל מידיד 'חכם' טיפש. אין לך דבר קשה יותר לטפל בו".
אלא שאומרים "החלטתי", הם בסוף כמו מטורפים, אין הסבר הגיוני להחלטות. הם צריכים עזרה רפואית. ככה מבחינה פילוסופית, אלא שהם מתעקשים, צריכים דווקא להיות כמו הקופים בניסוי האמיתי. שכן הצטרפו לקוף התמים שלא נכווה קודם. הם שינוי את דעתם. אפיקטטוס אומר: "וכי יש דבר חשוב יותר ומועיל בשבילך, מאשר להכיר שאין זה מספיק שאדם יחליט ויסרב לחזור בו? זאת היא עוצמתם של מטורפים ולא של שפויים."
מי שאומר כי "ככה החלטתי" ודבק בהחלטה בלי היגיון ובלי לבחון את ההחלטה, הוא למעשה אקראי בהחלטות שלו. כי מחר הוא יכול להגיד את זה על משהו אחר. זה משל לגוף חולה אומר אפיקטטוס. גוף שיש לו נזילה. והנזילה פעם דולפת לכיוון אחד ופעם לכיוון אחר. זה גם הדין בנפש רפה. "אין לדעת לאיזה צד היא תטה, אבל אם לחוסר כיוון ולהיטלטלות עוד נוספת הנמרצות, אז הצרה היא נטולת תקנה וחשוכת מרפא."
בקיצור, אני ממליץ לכם לא להגיד כי "ככה החלטתי". תסבירו את ההגיון לעצמכם וגם לאחרים. תבדקו. אם הסברתם לאחרים את ההיגיון, תקשיבו לערעור שלהם אם יש כזה. אולי אתם מתעקשים סתם. עזבו אגו, מותר להגיד טעיתי ולשנות דעה. כמו שאמרתי קודם הסטואיות היא אתיקה חברתית. אז התעקשות על תיאוריה לא נכונה, על דעה לא נכונה, הרחיקה את ג'קי מסנדרה. זה אנטי חברתי.
עזבו תאוריות קונספירציה ובטח אל תתעקשו עליהם. זה מוביל לנפש רפה.
אז עד כאן להפעם. תודה שהאזנתם. נשתמע בפרק הבא אם ירצה הגורל. היו בטוב
Commentaires