שלום וברוכים הבאים להסכת על אומנות החיים- הפודקאסט על הפילוסופיה הסטואית. שמי ברק קידר. אני יועץ פילוסופי, מלמד פילוסופיה סטואית. אתם מוזמנים לאתר שלי stoaisrael.com דרך האתר אפשר לפנות לשיחות ייעוץ או להירשם לקורס הבא. אפשר גם למצוא שם את הקישור לקבוצת המיטאפ שלנו להצטרפות לשיח סטואי בזום ופרונטלי שיהיו בקרוב.
היום אלווה אתכם לתוך ציטוט שאולי יסייע לכם ולו במעט בנבכי החיים.
אחד מבוגרי הקורסים שלנו ביקש במיוחד פרק על נושא שמעסיק אותו ואני שמח להיעתר.
אור כתב לי ככה:
"יש לי הצעה לנושא לפרק, על האיזון של רצונות, צרכים ואושר. הרי כשרוצים פחות, וחיים בצנעה, אנחנו יכולים להיות מאושרים יותר. אבל כמה זה פחות וכמה צנעה היא צנועה..? נראה לי שהמקסימום של שני אלו זה לשכב מתחת לעץ ולהתקיים ממים וקצת לחם, אבל אני לא חושב שזה ישים לרובינו. אז איך לאזן בין תרבות השפע והצריכה לבין חיים צנועים ופשוטים?
ואיך לעשות את כל זה בפרקטיקה, כאשר יש ילדים, משפחה וחברים שחושבים שונה וצורכים שונה..?"
אז אני שמח להיעתר לבקשתו של אור ולפני כן, אני רוצה להגיד למה אני שמח לעשות זאת.
סנקה כתב במכתב 108 לחברו לוקיליוס שהוא היה פונה למורה שלו אטלוס אפילו שלא בזמן שיעורים והיה ממשיך לדון איתו. המורה אטלוס תמיד היה מוכן לדון על הפילוסופיה עם תלמידיו. סנקה מצטט אותו כאומר: "מטרה אחת צריכה להיות למלמד וללומד, שירצו האחד להועיל, האחר להתקדם". סנקה כותב שמי שבא לפילוסוף יום-יום, שהוא הולך, הוא לוקח איתו משהו טוב. "זה כוחה של הפילוסופיה - היא משמחת לא רק את הלומד אלא גם את הבאים עימה במגע. המטייל בשמש ישתזף, גם אם לא לשם כך יצא לטייל".
אור שואל למעשה מספר דברים. על האיזון של צרכים ורצונות ואושר. עד כמה להצטנע. איך לאזן בין תרבות הצריכה והשפע לחיים צנועים. איך להתמודד עם משפחה וילדים בהקשר של הצריכה ודיעות של אחרים.
נתחיל בפילוסוף ציני מודרני. אני לא בטוח שהוא היה מגדיר את עצמו ככה. אבל אסביר למה אני חושב שהוא כזה. ראשית, בחריפות שיכלו הוא חשף את מערומי החברה בה חי. בלי פוליטיקלי קורקט. הוא גם הטיף כנגד תרבות הצריכה ונגד מוסכמות חברתיות. אני מדבר על הקומיקאי ג'ורג' קרלין שהלך לעולמו ב 2008.
בקטע שאפשר למצוא ביוטיוב, מספר ג'ורג' קרלין שהוא היה מגיע קודם למופע, אבל נתנו לו חדר הלבשה לא נכון. הוא צריך מקום שהוא יכול להניח בו את הדברים שלו. הוא התעכב כי ניסה למצוא מקום לדברים שלו. זו משמעות החיים לדבריו. ניסיון למצוא מקום לשים בו את הדברים שלך. זה הבית שלך, פשוט מקום לשים בו את הדברים שלך. אם לא היה לך כל כך הרבה דברים לא היית צריך בית. פשוט היית מתהלך כל הזמן. הבית הוא ערימה של דברים עם מכסה מעל. קרלין מתאר מבט מעל ואומר, כשאתה במטוס ומסתכל למטה ורואה את כל הבתים, אתה רואה שלכולם יש ערמות דברים.
וכשאתה עוזב את הדברים שלך אתה צריך לנעול אותם. לא היית רוצה שמישהו יעבור ויקח את הדברים שלך. הם תמיד לוקחים את הדברים הטובים. הם לא טורחים על השטויות שאתה אוגר. הם לא טורחים לקחת את התעודה שלך מכיתה ד'. הם רוצים את הדברים הטובים.
זה מה שהבית שלך, מקום לשמור את הדברים שלך, בזמן שאתה יוצא לרכוש עוד דברים.
לפעמים אתה צריך לעבור לבית גדול יותר כי יש לך יותר מדי דברים. אתה צריך להעביר את כל הדברים שלך. אז לפעמים צריך לשים את הדברים שלך באחסון. דמיינו אומר קרלין. שירותי אחסון זו תעשיה שלמה שמטרתה לשמור לך על הדברים שלך.
בואו נדבר על הדברים של אחרים. האם שמתם לב שאתם מתארחים בבית של מישהו אחר אתם לא מרגישים בבית?
אתם יודעים למה? כי אין מקום לדברים שלכם. הדברים של מישהו אחר נמצאים בכל הבית. ואיזה דברים נוראים יש למישהו אחר. מאיפה הם השיגו את הדברים האלה.
ואם אתם צריכים להתארח לשינה בבית של מישהו אחר. הם נותנים לכם מקום לישון בו שהם לא משתמשים בו לעיתים תכופות. כי מישהו מת שם לפני הרבה שנים והם עדיין לא פינו את הדברים שלו. ליד המיטה יש שידה ואף פעם אין בה מקום לדברים שלך. שטויות של אחרים נמצאים על השידה.
לפעמים שאתם בחופשה אתם צריכים לקחת איתכם דברים. דברים שהולמים אותכם. דברים בכיסים ומזוודות. איך שאתם מגיעים למלון, אתם מתחילים לפרוק את כל הדברים שלכם בכל החדר. אז אתם מבינים שיש יותר מקום מאשר יש לכם דברים. אז אתם חייבים לקנות עוד דברים.
ואז אומר קרלין, מזמין אתכם חבר רק לסופ"ש, אז אתם אורזים פחות. רק מה שחיוני. מה עכשיו תקחו? רק מה שתצטרכו באמת אומר קרלין ומתחיל למנות: כסף, מסרק, ארנק, מצית, עט, סיגריות, אמצעי מניעה, וזלין, משרוקית וספר. תאמת הוא אומר עוד כמה דברים, אבל הוא בוטה יותר ממה שאני רוצה להיות פה בפודקאסט.
בקטע אחר, שלא אצטט פה כי אצטרך לצנזר 90 % ממנו, אומר קרלין שלמרות אהבתו לעם האמריקאי, הם רובם טיפשים יותר משכבה שניה של צבע. כי רק עם של טיפשים יהפוך את גן העדן שהוא אמריקה לקניון- לשופינג מול.
נעבור סנקה. כי הוא כתב על הנושא הזה לא מעט.
במכתב 123 לחברו לוקיליוס כותב סנקה : "הכרח הוא להסתגל למעט. רבים קשיי מקום, רבים קשיי זמן המונעים את מבוקשם גם מעשירים ומצוידים היטב. אין איש שיכול שיהיה לו כל מה שהוא רוצה, הוא יכול שלא לרצות מה שאין לו ולהנות בשמחה מהמזדמן. תרומה גדולה לחירות תורמת קיבה מרוסנת היטב וסובלת עלבונות."
הוא אומר שגם לעשירים עיתים יכול להיות חוסר. לכן עדיף לא לרצות. גם כשיש, הטעם אובד. סנקה אומר שהנפש צריכה להרגיל את עצמה לכך שהיא מתייחסת בשלווה גם לחוסר. שהנפש לא צריכה להתלהט ולהיות בהעדר כמיהה ולחשוב תמיד שלא חסר לה כלום.
משפט המפתח במכתב הזה של סנקה אומר: "לא נוכל להבין מה רבים הם הדברים המיותרים עד אשר יחלו לחסור לנו. השתמשנו בהם לא כי היינו צריכים אלא כי היו לנו".
סנקה אומר שדברים רבים אנחנו רוכשים כי יש לאחרים. כי רבים רכשו אותם.
"אחת הסיבות לתלאותינו היא שאנחנו חיים על פי דוגמאות של אחרים, איננו נוהגים בהיגיון אלא הרגל סוחף אותנו."
סנקה מתחיל לתת לנו את הפתרון ואומר ש "עם כל אלא צריך להימנע מלשוחח. אלה מעבירים מגרעות ומדביקים בהן זה את זה. ".
גם אם לא שמנו לב וסביר שלא שמנו לב. אחרי פרידה מאנשים כאלה שמדביקים אותנו בתרבות הצריכה שלהם, נשארים בנו זרעים שלהם שגורמים לכך שהרע יתעורר אח"כ.
כמו שיר שנדבק לנו באוזן ומפריע להתרכז בדברים רציניים, ככה שיחת חנפנים המהללים שחיתות דבקה בנו זמן רב לאחר שפסקה השיחה.
אז איך שמתחיל השיר, או השיחה על היבטים כאלה, צריך לאטום את האוזניים אומר סנקה.
"מה טוב ללכת בדרך הישר ולהביא את עצמך לידי כך שינעם לך מה שטוב יפה. 13. נוכל להשיג זאת אם נדע שיש שני סוגי דברים, אלה המפתים אותנו או אלה המבריחים. מפתים אותנו עושר, הנאות, יופי, רדיפת תהילה וכל שאר הדברים הנעימים והמושכים. מבריחים אותנו עמל, מוות, כאב, חרפה, צמצום יתר של מחיה. על כן אנחנו חיים לאמן את עצמנו שלא נירא את אלה, שלא נשתוקק לאחרים. נלחם נא בזה ובהיפוכו, ניסוג מהמפתים, נעמוד איתן מול המבריחים. "
איך עושים את זה?
אני מציע לך -3 דרכים המוכחות במחקרים מודרנים שהם עובדים. הם מוזכרים בספרו של מסימו פגליוצ'י "המסע אל האופי - the quest for character".
ראשית, אימוץ מודלים לחיקוי. כאלה שנרצה שהאופי שלנו ידמה להם. גם אם לא כל האופי, אז התנהגויות מסוימות. זו דרך אפקטיבית לשיפור האופי - אם אנחנו רוצים לשפר אותו. תמיד כדאי לשפר. תמיד יש מה…
מודלים לחיקוי יכולים להיות אנשים שאנחנו מכירים, כמו סבתא, אנשים ששמענו או למדנו עליהם כמו דמויות מופת היסטוריות ואפילו דמויות בדיוניות.
הסטואים מפורשות מציעים לנו לאמץ מודלים. לדוגמא אפיקטטוס אמר במדריך 33.13-14: " [12] כאשר אתה עומד לפגוש אדם, ובייחוד אחד מהנחשבים למכובדים, שער בנפשך כיצד היה מתנהג סוקרטס או זֵנוֹן (מייסד הסטואה) במקרה דומה. באופן זה לא יהיה לך כל ספק איזו התנהגות לנקוט במצב זה".
גם סנקה כתב את זה במכתב 11: "בחר לך למופת איש כקאטו ואם זה נראה לך קשה וקיצון ביותר, בחר באיש יותר נוח לבריות, כמו לאיליוס. וכשתבחר באיש מופת, אשר חייו ודבריו יישרו בעינך, ופניו נראו לך מסבירות – יהיה שומר לך תמיד ומורה דרך. נחוץ לנו איש, אני אומר, אשר על פיו נכונן את דרישותינו המוסריות כלפי עצמנו. בלי מדה לא נוכל לעשות את העקוב למישור. שלום".
יש מחקרים המוכיחים את היעילות של דמויות מופת. כל תעשיית המשפיענים מבוססת על כך. לצערי באופן יותר דומה למה שקרלין אמר ולא באופן דומה למה שהסטואים מציעים.
אז סנקה אמר לנו ששיחות ודוגמאות מכאלה שזורעים בנו את השחיתות הם כמו שיר שנתקע בראש ומפריע לנו להתרכז במה שחשוב. אז אנחנו צריכים לברור מי משפיע עלינו.
נושא נוסף שיכול לעזור הוא לייצר מצבים בכוונה שיטעו בנו מוטיבציה לעשות את הדבר הנכון ולהימנע מכאלה שנוגדים את האתיקה שלנו.
דוגמא שנותן מסימו פגליוצ'י בספרו, אם למשל יש לנו קולגה פלרטטנית, אז אנחנו יכולים לייצר מצב שאנחנו אף פעם לא לבד איתה או איתו. ככה נמנע ממשהו שנוגד את האתיקה שלנו מלקרות. שמעתי פעם על טיפ, שאם הולכים לקניות מזון, כדאי תמיד להיצמד לרשימה ולא ללכת רעבים.
שאתם רעבים, אז אתם קונים יותר. אז ככה גם באופן אקטיבי לבחון מה עושים כאלה שכן נשמח להידמות להם מבחינת הצריכה שלנו. אילו הרגלים הם מאמצים לעצמם.
סנקה כתב לחברו לוקיליוס:
"כשם שמי שמנסה להיפטר מאהבה ישנה חייב להימנע מכל תזכורת לאדם שפעם היה יקר לו, (כי כלום לא צומח שוב כל כך בקלות, כמו האהבה), בדומה, מי שהיה מניח בצד את תשוקתו לכל הדברים שנהג להשתוקק להם כל כך בלהט. חייב להרחיק את שתי העיניים והאוזניים מהדבר אותו זנח. הרגש יחזור במהרה לתקוף".
במדריך 33 אומר אפיקטטוס: "6] הימנע מסעודות של זרים ושל טיפשים, אך אם תינתן ההזדמנות שים לב שלא תיפול מטה אל דרכיהם. הרי עליך לדעת שאם חברך מלוכלך, מן ההכרח הוא שזה אשר בא במגע עמו יתלכלך גם הוא, גם אם הלה נקי וטהור ביסודו.".
אפשר להאשים פה את אפיקטטוס באליטיסטיות, אבל הכוונה בזרים וטיפשים הם אלה שלא פועלים על פי פילוסופיית חיים- של מידות טובות. כאלה שלא חושבים על האתיקה שלהם. ההתנהגות שלהם יכולה לדבוק בך.
זאת אומרת, שאנחנו צריכים באופן אקטיבי לחפש אנשים שכן זהירים בחשיבתם והתנהגותם. אנשים אתיים. כשהייתי קטן אמא שלי אמרה לי את הקלישאה הידועה שעדיף להיות זנב לאריות ולא ראש לשועלים. אז כזה רק בהיבט של אתיקה.
יש תאוריות כלכליות מודרניות שקוראות לזה pre-commitment strategies כלומר אסטרטגיות של הטרום התחייבות. הן מוכחות מחקרית. הרעיון הוא לעצב את האופי שלנו באופן אקטיבי ע"י שינוי הסביבה בה אנחנו פועלים.
אני זוכר שלפני כמה שנים היה את הסרט "סופר סייז מי". על בחור שאכל 30 יום רק מקדונלד. הסרט שינה משהו בתפיסה של אנשים. לאחריו לראשונה היה אפשר לרכוש במקדונלדס גם סלט. עד אז לא. הוא מתאר בסרט איך במקומות מסוימים בארה"ב בעיקר עיירות קטנות, גני שעשועים היו רק במסעדות מקדונלדס. הוא תאר בסרט איך כמות החשיפה של פרסומות לילדים גדולה באלפי אחוזים מהחשיפה של ההורים לילדים שלהם. בשל אותו רעיון, הוציאו למשל מכונות משקה ממותק מבתי ספר.
הדרך השלישית המוצעת. היא להכיר את עצמנו ולדעת מה מניע אותנו או מרתיע אותנו. זה המיינדפולנס הסטואי שדיברתי עליו בפרקים קודמים. ההתבוננות. החשיבה על החשיבה שלנו. לבחון איך אנחנו מגיבים לדברים.
בספר השיחות 4 פרק 3 כותב אפיקטטוס: "אם תזכור זאת, תשמור, באשר תהיה, את התפקיד הראוי לך; ואם לא תזכור דע לך, שהנך מוציא את זמנך לבטלה, ושכל המאמצים שהינך עושה לשיפורך עולים בתוהו ואובדים. מועט שבמועט מספיק להרוס ולאבד את הכל - רק סטייה קלה מדרך השכל. כדי לאבד ספינה צריך הקברניט הכנה פחותה בהרבה מאשר להצילה. די לו להטותה קצת לצד הרוח, והריהו אבוד. כזה המצב גם בחיי היום יום. נרדמת לרגע, וכל מה שאגרת עד עכשיו, אבד לך. שים לבך, איפא, לרשמיך, שומרם שמירה מעולה."
אפיקטטוס אומר לנו, לשים לב לרשמים שלנו. מה מדליק אותנו ומה מושך אותנו. להיות בתשומת לב.
נחזור רגע לשאלתו של אור.
אכן סנקה והסטואים תומכים בהנחה של אור כאשר צורכים פחות, מעריכים יותר מה שצורכים ואנחנו יותר בשליטה על מה שאנחנו בוחרים ואנחנו נשלטים פחות ע"י גורמים חיצוניים. סנקה אומר שכשיש לך אתה צריך לצבור עוד כי כבר לא מספיק מה שיש ואז אתה גם צריך לשמור על מה שיש ואתה מאבד על זה שליטה. כמו שג'ורג' קרלין אמר. הבית הוא מקום לנעול את הדברים שלנו שלא יקחו לנו בזמן שאנחנו יוצאים לקנות עוד דברים.
לגבי כמה זה צנוע מספיק?
את זה נשאל את מרקוס אורליוס כי אי אפשר בלעדיו. הוא כתב לעצמו בספר הרביעי (24): "על אדם להזכיר לעצמו בכל הזדמנות: "דבר זה אינו מן הדברים ההכרחיים, הלא כן?" אמת, יש להשליך לא רק את המעשים שאינם הכרחיים, אלא גם מחשבות שכאלה; הן כך לא יבואו בעקבותן מעשים מיותרים. (25) צא ולמד בעצמך כיצד מתנהלים חייו של אדם טוב; הוא שׂבע רצון ממנת חלקו בעולם, די לו בפעולתו שלו הצודקת ובמזגו הנעים.".
אז כמה זה צנוע מספיק? אף אחד לא יכול לענות על זה במדויק. כן אפשר לתת את הדרך לדעת. תשאלו את עצמכם, האם זה הכרחי. וכמו שסנקה אמר לנו מוקדם יותר לא נוכל להבין מה רבים הם הדברים המיותרים עד אשר יחלו לחסור לנו. השתמשנו בהם לא כי היינו צריכים אלא כי היו לנו".
ולא לא צריך רק לשכב מתחת לעץ ולהסתפק במים ולחם. דרך אגב, מסופר שאפילו אפיקורוס ששמו הפך לשם נרדף לנהנתנות. די נעשה לו עוול בכך, הוא היה אוכל מעט מאוד ורק משהו פשוט. הוא היה רואה את ההנאה רק בהעדר כאב וחברות טובה.
אנחנו לא ציניים. המידה שאנחנו צריכים לקבוע לעצמנו עד כמה זה צנוע מספיק, היא בכך שהדברים לא משתלטים לנו על החיים. שאנחנו יכולים לוותר עליהם בקלות. מותר לצרוך. אבל צריך תבונה.
לעניין המשך שאלתו של אור על הילדים ודעותיהם של המשפחה. כאן נכנסת לתמונה ההשפעה, המודלים לחיקוי ודמויות מופת. אנחנו צריכים להיות הדמויות מופת של ילדינו. אני אוהב את המשפט שאומר שלא צריך לנסות לחנך את ילדינו, צריך לחנך את עצמנו כי גם ככה הם יהיו כמונו. אז כן צריך לחנך אותם אבל בוודאי כאשר אנחנו מהווים דמות חיובית עבורם. דעותיהם של אחרים לא צריכה להשפיע על הבחירות שלנו. רק התבונה.
אם אנחנו בזוגיות, אז חשובה ההשפעה ההדדית. חשוב שהיא תהיה חיובית. סנקה אומר שאנחנו צריכים להיות עם אנשים משפרים אותנו או שאנחנו נשפר אותם. אבל לא להיות במקום שמוריד אותנו ופוגע בשיפור שלנו. אני לא ממליץ פה להתגרש ולזנוח את המשפחה. אלא לראות בעצמנו אחראים גם על החלק הזה במשפחה. למשוך אותם לדרך הנכונה. בזוגיות טובה אפשר ביחד להשתפר "מטרה אחת צריכה להיות למלמד וללומד, שירצו האחד להועיל, האחר להתקדם"... "זה כוחה של הפילוסופיה - היא משמחת לא רק את הלומד אלא גם את הבאים עימה במגע. המטייל בשמש ישתזף, גם אם לא לשם כך יצא לטייל".
אז עד כאן להפעם. תודה שהאזנתם. נשתמע בפרק הבא אם ירצה הגורל. היו בטוב.
コメント